אבא של עמר

עמר בא לעולם ב- 28 במאי, לקראת סוף האביב, ונפרד ממנו ב- 11 בספטמבר, ראשית הסתיו.

כשמסתכלים על התאריכים האלה, על הילד שהיה איתנו מעט כל כך, מהאביב ועד הסתיו, דומה שהוא היה כאן בסך הכל קיץ אחד. עונה אחת קצרה.

ואחר שאני מסתכל בחשבונאות הקטנה הזאת, אני מבחין כי משחגג את יום הולדתו ה- 17, הנה התחילה השנה השמונה עשרה. ואותו קיץ  אחרון איתנו היה הקיץ השמונה עשר. וכשאני מזהה שלמרות שבע עשרה שנותיו חגג עמר שמונה עשר קיצים, וכשאני זוכר שהקיץ היה העונה האהובה עליו, ובוודאי החופש הגדול, אני שמח בתגלית הזאת.

כשאני כואב את התקופה הקצרה כל כך, כשאני מצטער על כל דקה חסרה, יש בי מעט שמחה בתגלית הזאת, שאת העונה האהובה עליו הספיק עמר לחגוג שמונה עשרה פעמים.