אבא של עמר

הימים בשלהם, חולפים. הפרחים נשארים על הקבר. אלה היפים, הצבעוניים, שרק יום קודם נקטפו, כבר נבלו. הרכינו ראש וצבע. מתכלים. ואלה הקטנים, השתולים, המכים שורש, ממשיכים. מצפים למים, ומקבלים, וממשיכים לפרוח ולצמוח. כאילו כבר כתב אלוהים בספר החיים – מי יחיה ומי ימות. וכבר חתם. וכבר ידוע הסוד מלפנינו, מי יחיה ומי ימות.