אבא של עמר

שלושים ביוני, שנת אלפיים וחמש. כמו בכל שנה, ביום הזה, האחרון ללימודים, יש לתמי יום הולדת. תם מחוץ לבית, במחנה של התנועה, ואני מפעיל את עמר וגיא. מנסים להפתיע את תמי. הילדים בבית מכינים ברכות ופורסים מפה לבנה ומקשטים אותה בכל דבר צבעוני שאפשר למצוא בבית, ואני בינתיים משוטט בעיר, קונה כאן עוגה, ושם זר ורדים ענק. מספיקים להכין ולסדר הכל. הנה תמי מגיעה. הפתעה ושמחה. אני מצלם את כולם, מי שנמצא, וכאן הצילום המשפחתי האחרון של עמר.

שלושים ביוני, שנת אלפיים ושבע. אני חוזר משיטוטי בעיר עם זר ענק של חמישים ורדים. את העוגה אפיתי בעצמי. הראשונה מזה אלפיים שנה, אך מאד מוצלחת. הילדים מכינים ברכות ומקשטים בבלונים. והנה תמי מגיעה. והפתעה. ושמחה. ועצב. ועצב. ושמחה.

אחד עשר בספטמבר, שנת אלפיים ושבע. תמי מביאה זר ענק של חמישים ורדים. את הוורדים אנחנו מחלקים לנוכחים. שיניח כל אחד פרח על קברו של עמר. במקום להניח אבן, יניחו פרח. והקבר מתכסה בוורדים צבעוניים. והשמש יורד לים.