אבא של עמר
דברים החולפים בליבו, מוחו, גופו ונשמתו של אבא שנפרד מבנו בן ה-17.
.
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2007
פרחי חורף
אם אתה לא צלם של הנשיונל גיאוגראפיק אין הרבה סיכוי שתראה פרח בשדה בדיוק ברגע פריחתו, או נבט ברגע בקיעתו מן האדמה. אתה יוצא ליער ומקבל מן המוכן – שדות פורחים. אתה לא מתעכב על פיסת אדמה חשופה, מחפש בדל עלה ירקרק. אתה לא עוקב אחריו כמעט יום יום, רואה אותו צומח. אתה לא מזהה את הרגע בו נפתח הניצן והופיע פרח. רק בעציץ שבכניסה או באדנית שבמרפסת, רק שם אתה מבקר קבוע ועוקב כל העת מקרוב קרוב. או, אם יש פיסת אדמה קטנטנה שיקרה בעיניך, שאתה מבקר אותה בקביעות, קיץ וחורף. אם יש בה דבר שאתה טמנת, ואתה מחכה שיבקע ויפרח. רק אז, תראה בדיוק את היום בו בצבץ עלה הרקפת הראשון. רק אז, תחכה בדאגה קלה לנרקיסים שיופיעו.
מתחת לקרום האדמה שהתקשתה מעט בצבצו לפתע עלים מחודדים, שוברים את קליפת האדמה, דוחקים אותה לצדדים, מתרוממים מתוכה, ואינך מבין איך עלה כזה דקיק מוצא בו כח לצאת כך, לפרוץ את כובד האדמה, לבקע לו דרך. מראה מרגש. ועוד יום, ועוד אחד, וראשוני הנרקיסים כבר פורחים ומפיצים ניחוח משכר.
ובכל זאת, אתה לא שם כל הזמן. ולא כל יום. ואתה לא יכול להכיל את הכל. כל רגע שאתה לא שם אתה מפסיד את ההתרחשות, את ההתרגשות. כל רגע שאתה לא שם כל הדברים ממשיכים. הפרחים, השקיעות, המראות. לרגע נדמה שאני מפסיד, ורק אתה שם כל הזמן, חווה כל רגע. ואני אורח לרגע, מתחלק באפס קצה של העושר הזה שהוא מנת חלקך.
כמעט שוכחים שזה להיפך. שאתה נשארת מחוץ לכל אלה. שאתה נטמנת באדמה ואתה לא תפרח.
ובכל זאת, אתה ציווית לי את היופי הזה.
| |
| כינוי:
בן: 68
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
