אבא של עמר

עוד אחד מסימני השנה באה שנה הולכת. טופס 101 למס הכנסה.

מוצא אותו בתיבת הדואר שלי ומרבית הסעיפים כבר מודפסים. רק לסמן ולחתום.

הנה עוד אחד מהמצבים הבלתי אפשריים. טור הפרטים של הילדים. שם. תאריך לידה. תעודת זהות.

בשום הזדמנות לא מילאתי טופס כזה בעצמי. אני לא מוכן לרשום שני שמות ואחר כך לעצור.

כאן הדברים כבר מודפסים. שתי שורות. שני שמות. אני צריך רק לחתום ולאשר.

מה אני, אלוהים? אני ארשום ואכתוב ואחתום בספר החיים? אני אכריע מי לשבט ומי לחסד? אני אחתום על גזר הדין הזה – "מבוטל"? במחי חתימה לוותר על הילד שלי?

ואז אני שם לב להסבר שלפני הסעיף הזה. יש למלא את שמות הילדים שטרם מלאו להם 19. בשנה הזאת ובאלה שיבואו אחריה עמר לא אמור להופיע בטופס הזה. אני יכול לחתום בשקט (אם אפשר לקרוא לזה כך).