אבא של עמר

יש לי חבר דמיוני.

אתם יודעים. רק אני רואה אותו, ומי שנמצא לידי בכלל לא יודע. הוא איתי בכל מקום למרות שבדרך כלל הוא רק יושב לידי בשקט, לא להפריע. אני יודע בדיוק איך הוא נראה, לפרטי הפרטים. מה גובהו, מראה גופו ופניו, עיניו, שפתיו, אזניו, כפות ידיו ורגליו. אני יודע מה הוא אוהב ומה הוא שונא, למרות שהוא אף פעם לא מספר לי דבר. כשאנחנו לבדנו אני מדבר אליו, מספר לו מה קורה. בדרך כלל רק לילדים יש חבר דמיוני, אז אני שואל את עצמי אם אני בר מזל. אני חושב שלא.

יש לי חבר דמיוני. קוראים לו עמר. פעם הוא היה הבן שלי.