ליום הולדתי שחל לא מזמן קיבלתי ספרים מספר אבל עדיין לא התפניתי אליהם כי היו אחרים שחיכו או נדחפו בתור. בעת ההיא קראתי את "תעלוליה של ילדה רעה" של מריו ורגס יוסה. גיבור הספר הוא מתרגם במקצועו והעלילה נודדת יחד איתו למקומות שונים בעולם. הוא מספר על אהבתו המטורפת לאישה בלתי מושגת הבאה והולכת על פני כמה עשורים ואני מנוע מלספר יותר.
כך כתוב בגב הספר:
"ריקרדו המופנם והשקט, שעובד כמתורגמן ושכל שאיפותיו מסתכמות ברצונו לחיות בפאריס, מתמסר כולו לאשליה שביום מן הימים תשיב לו הילדה הרעה אהבה, והוא תמיד מחכה לה: מחכה לה אף שאינו מכיר אותה באמת, מחכה לה אף שהיא נישאת לגברים אחרים, מחכה לה אף שהוא יודע שאין לו כל סיכוי."
באותם ימים קפץ עלי ז'אק ברל ונזכרתי שיש לי בבית תקליט משלו. שמתי את התקליט, ושקעתי אל הספה הנוחה לקרוא בספר. והנה, דווקא באותה שעה התגלגלה העלילה לפאריז של ראשית שנות השישים. גיבורי הספר מטיילים ברחובות, יושבים בבתי קפה והולכים להופעות וכך כמעט פגשנו בברל בזמן אמת.
בעודי נסחף בהתלהבות מברל כמו ילד שגילה צעצוע חדש ישן, חיפשתי מה עוד נכתב אודותיו. גיליתי שנכתב עליו ספר בעברית. הסופר רן יגיל שלמד להעריץ את ברל עד כדי שלמד צרפתית רק כדי להבין את שיריו, כתב לו ביוגרפיה מאד מיוחדת. הספר ששמו "ז'אק" יצא לפני כעשור אך אזל מזמן מהחנויות וכבר אי אפשר להשיגו.
בינתיים, מצאתי ארגז ספרים ישנים והחלטתי להפטר ממנו. כך הגעתי לאתר המתמחה בקניה ומכירה של ספרים משומשים. פרסמתי אותם באתר ולתומי גם בדקתי שמא הספר ז'אק נמצא שם. וראה זה פלא, הוא היה. מישהו הציע אותו למכירה, אלא שמסתבר שאותה מודעה הייתה כבר ישנה מאד. מאד. בכל זאת החלטתי לנסות וכך קניתי את הספר, חמש שנים לאחר שהוצע למכירה.
את הסיפור, המסופר כמונולוג, פותח ברל בילדות, עוד לפני שנולד. הוא מספר על אחיו המתים. אלמלא הם, הוא כלל לא היה בא לעולם.
"שם, בחום המחליא של קונגו, נולדו להם שני ילדים, תאומים, פייר ונלי. הם מתו שבועות אחדים אחרי שנולדו מטיפוס או מאיזו מחלה אחרת, השד יודע. בבית כמעט לא דיברו על זה, אבל עד היום כשאני עוצם את העיניים שלי בלילה, לא תמיד, אבל לעיתים קרובות, הם מופיעים. שתי גופות קטנות של תינוקות, זכר ונקבה בתוך החום הגדול של קונגו."
בלילה נרדמתי לרגע על הספה, וכשהתעוררתי הייתה השעה שתיים. כעת כבר הייתי ערני למדי, ומכיוון שבינתיים סיימתי את הספר הקודם נדחף הספר החדש בלי תור, ממלמל "אני רק שמונים עמודים" ונכנס איתי למיטה. קראתי בקלילות ובארבע כבר סיימתי וחזרתי לישון.
הוא מספר שם כי הופיע בישראל ב- 1964, בקולנוע תל-אביב. אני זוכר את הקולנוע, ברחוב פינסקר, האולם עם הכי הרבה מקומות ישיבה. היום, הייתי מאד שמח ללכת לראות אותו, אבל זה לא אפשרי. ההופעה ההיא בתל-אביב זה הכי קרוב שאני יכול. אני לא יכול לפגוש אותו בזמן, אז לפחות במקום. אחר כך הוא ממשיך לשיחה לילית, במלון בתל-אביב. בשלוש לפנות בוקר הוא מתבשר כי חברו הטוב גוסס ממחלת הסרטן. אנחנו הקוראים כבר יודעים כי גם הוא חולה. הוא עדיין לא. אני קורא בשלוש לפנות בוקר וחושב – זה הכי קרוב שיש.
הספר הבא נדחף לתור הישר מאותה ערמה שביקשתי להפטר ממנה. אחד החובות שאנו נוטלים על עצמנו אך תמיד דוחים לשנה הבאה הוא לקרוא סוף סוף את הקלאסיקה שמשום מה לא הספקנו. כך התחלתי קורא את "הזר" של קאמי. תירגם את זה יפה, מצרפתית, אהרון אמיר. המתרגם, שנפטר השבוע - בעודי קורא את הספר, התגורר בפאריז בסוף שנות החמישים. כמה ימים אחר כך אני לפתע שומע את ברל ברדיו. אני עוצר הכל ומקשיב. תמיד אני מעדיף להאזין לרדיו מאשר לתקליט. השיר מסתיים ומסתבר שהוא הושמע לבקשתו של אהרון אמיר אשר עם מותו הובא לשידור ראיון ישן עמו. זאת הייתה הדרך שלו להזכר בימיו בפאריז.
הנה סיימתי, ואני יכול להתפנות לערימת הספרים מיום ההולדת. אחד מהם הוא "רשמים של התגלות" של אריאל הירשפלד. יש לי עניין מיוחד בספר הזה ובאופן בו נכתב.
"שישים יום אחר מות אשתו, בתיה גור, התחיל אריאל הירשפלד לכתוב את הדפים שהפכו לבסוף לספרו האישי ביותר. 'רישומים של התגלות' מעלים מתוך האבל רגעי חיים מרוכזים, התגלויות של אימה, אהבה, אובדן ולידה, ומתוכן עולה התמודדות עם הבלתי ניתן לביטוי שעוטף את הכל - עם המוות."
למרות שעדיין לא קראתי נחשפתי לקטעים ממנו בקריאה מוקדמת.
הספר פותח בילדות. עוד לפני הילדות.
"חיי לא היו חיים אלא רק דומים לחיים. לא הייתה זו תחושה של רגע או חוויה של דיכאון אלא תחושה מתמדת שהחלה בימי הילדות וכבר בתקופת הנעורים הפכה לידיעה ולא היה ממנה מוצא."
"אני יודע בדיוק את מקורה. מקורה הוא בהולדתי להורי חמש שנים אחרי מותו-נפילתו של אחי עזרא במלחמת השחרור, והוא בן שמונה-עשרה."
"הבנתי שאני לא הייתי נולד אלמלא הוא מת."
הפרק השני, מחשוף, הוא המבוא לסיפור האהבה של חייו.
"בפגישה הראשונה של הסמינר על הנושא "המוות בסיפורי חז"ל" של הפרופסור יונה פרנקל באוניברסיטה העברית פגשתי לראשונה את אהובתי. זה היה לפני עשרים ושבע שנים."
"אהובתי הייתה אז אשת איש, ובאותם ימים ממש היא הייתה בחודש הראשון להריונה השני, ועוד שנים רבות אחר-כך היא הייתה אישתו של איש אחר"
אני די בטוח שהם גם היו בפאריז, אבל זה היה מאוחר יותר וז'אק ברל כבר לא היה בין החיים.