אבא של עמר

לפני זמן מה הגיע דואר. האוסף הרגיל, חשבונות לתשלום, דפים מהבנק, חשבוניות וכאלה. רק מבט שלישי מבחין במשהו מוזר – התאריך. המכתבים הם מחודש יולי 2005. הדואר מבטיח ומקיים ובסופו של דבר הביא את המכתב. כנראה שק דואר ישן שהלך לאיבוד והתגלה לפתע. וכך, היום אני מקבל אות מקיץ 2005. הימים האחרונים והטובים של עמר. להפתעתי המכתבים לא עושים לי דבר. לא ממש מרגשים או מעציבים וזה דבר די נדיר.

אני זוכר, מכתב שקיבלתי בקיץ 2006. דו"ח חניה. הדו"ח נשלח כמעט שנה לאחר העבירה אבל אני זוכר בדיוק את המקרה. בחופש הגדול, קיץ 2005, הייתי עם גיא בטכנודע. הצעתי לכולם והוא היחיד שרצה להצטרף. והדו"ח הזה שהגיע מיד בנה גשר בזמן אל אותו יום, ואל הווית החופש הגדול. הגשר מחבר בין החופש של קיץ 2005 וזה ב 2006 וביניהם פעורה תהום עמוקה וחשוכה. אני זוכר היטב את הדו"ח הזה שהגיע בדואר, כי בהפניה שלו שנה אחת אחורה, הוא הפתיע והיה עבורי הגשר הגדול הראשון שנמתח על התהום הזאת. גשר נמתח על התהום אבל לא מגשר ולא מאפשר לעבור על פניה.

ולפני ימים אחדים חיפשתי (באינטרנט, אלא איפה?) המלצות על מסעדה אחת והתגלגלתי לטור של ביקורת מסעדות. התחלתי בקריאה של בלוי קולינארי מהנה ואז הצצתי כדי לבדוק את התאריך, כי כשמחפשים ברשת אפשר להתקל בחומר ישן מדי. הביקורת היתה מסוף ספטמבר 2005. הבלוי המהנה שמתואר שם מתרחש ממש באותם ימים בהם רק התחלתי לנסות לעכל מה שקרה. הגשר הזה התמוטט אל התהום ומיד הפסקתי לקרוא.

הנה מצאתי אימייל ישן בעבודה המודיע על יום כיף מתוכנן. סוף שבוע באכזיב, 10-11 בספטמבר 2004. זכרתי את הארוע, אבל עכשיו אני יודע גם את התאריך המדויק. עכשיו אני יודע כי כשבילינו שם בחוף, נותרה בדיוק שנה אחת לחיים כמו שהכרנו עד אז. גשר מדוד ומדויק בדיוק מצמרר.

אז איך זה שאותם מכתבים מפתיעים שנחתו ישר מקיץ 2005 לא השאירו עלי שום רושם? אני חושב שהתשובה טמונה  ברגש. דף חשבון מהבנק, מכרטיס האשראי, חשבונית מחברת הכבלים, אין בהם לא כלום. לא מתקשרים לשום משמעות, לשום זכרון, לשום רגש. סתם. באים משום מקום והולכים לשום מקום ואין להם שום משמעות. הכל ענין של משמעות.