אבא של עמר

צעדתי בדרכי הכרמל ופתאום נתקלתי בו. שביל מסומן. בשביל הזה הייתי עם עמר. השביל הזה מסומן. עמר היה כאן. פתאום אני רואה איך כל השטח מחולק למקומות משני סוגים. אלה שעמר היה בהם ואלה שלא. היכן שהיה, השטח מסומן בדיו סתרים. אני מרכיב את המשקפיים המיוחדים המאפשרים להבחין בסימון. אני מאיר את האור המיוחד הצובע את סתר הדיו והופך אותה למוחשית.

כל העולם מסומן בדיו הזאת. המקומות, הדרכים, המושגים, היצירות, המאכלים, המשחקים, האנשים. אחרים לא רואים, ואני נכנס לשם כל העת. כל העולם טריטוריה מסומנת, בכתב קטן ועדין – "עמר היה כאן".