אבא של עמר

כשאני מביט מטה אל מצבת האבן המונחת על פי הבור, והלאה משם, מטה מטה, יש עוד למטה מזה. בשירו של אלתרמן, הוא מספר על אמהות שרות. שרות "בלי נר בחלון ובלי אור בעולם". אוהבות אהבת אם. שרה אחת "אנשק בו כל אצבע קטנה וצפורן" והשניה "בני גדול ושתקן, ואני פה כתונת של חג לו תופרת", והאם השלישית "לא היה לי יקר כמוהו". אמהות שרות יחד זו לזו. שרה אמא אחת "ראיתיהו כעת" והשניה "הוא הולך בשדות, הוא יגיע עד כאן", והאם השלישית "איכה אבך לקראתו ואינני רואה, אינני יודעת איפה הוא".

קשה כל כך חוסר הידיעה, וקשה מכל שאינה יכולה לבכות. כל שנותר הוא רק לבכות, ואפילו המעט הזה לא ניתן לה. ו"אז הבכי רוחץ את ריסיה שלה", והיכולת וההזדמנות לבכות הופכת למתנה גדולה.