אבא של עמר

קואן היא שאלה ששואל מורה הזן. שאלה מביכה, מוזרה, שאין אפשרות לענות עליה. לא בדרכים רגילות. לא מתוך ידע או מחשבה. לא במילים. השאלה מחייבת להפוך הכל, לשנות הכל, להביא את התשובה ממקום חדש ולא מוכר. המבט האחר, המקום האחר, הדרך האחרת, זה התהליך שהיא מנסה לעורר.

הקואן הידוע ביותר שואל כך – "מהו קולה של מחיאת כף היד האחת?" אין דרך להבין לא את השאלה ולא את התשובה. הן נותרות באוויר, בדיוק כמו אותה מחיאה.

ודאי שאין תשובה יחידה לשאלה, אך מבלי משים נתקלתי הן בשאלה והן בתשובה עליה. תשובה אפשרית. אני חי אותה ונתקל בה בכל מקום כל הזמן.

מול כל נגיעה עונה לי ריק. מול זכרון, משחק, תמונה, טיול, מחשב. בכל מקום שנוצר מגע – עונה לי ריק. זוהי מחיאת כף היד האחת.