אבא של עמר

הזכרתי כמה פעמים את ספרו של אריאל הירשלפלד "רישומים של התגלות" אשר אני קורא בו. נדמה לי שסיפרתי גם על האופן המפליא שבו מתערבבים זה בזה מלאכת החיים עם ממלכת הקריאה והכתיבה. הספר המסוים הזה והקריאה בו כבר התערבבו מספר פעמים בחיי ובכתיבה שלי.

אתמול בערב, בשובי הביתה משרות הסעות, נולדו בי המחשבות והמילים האלה, שישבתי וכתבתי מיד.  

הבוקר, כמו ברב שבתות הקיץ, אני פותח בקפיצה לים, ושם מתקדם מעט בספר. הנה מה שקראתי הבוקר הזה.

שחרור מחטט במקורו בין עלי השלכת

ואהובתי גוועת.

הנער מוסיף מלח למרק. לא מספיק מלוח, הוא אומר.

ואהובתי גוועת.

הדלת חורקת. אמבולנס סואן ברחוב. בחור פוגש בחורה ליד תחנת

האוטובוס מעבר לכביש, פורש את זרועותיו מרחוק והיא רצה אליו

בזרועות פרושות. מעקה המדרגות על עמדו, קבוע בקיר. קפסת טישו =

קופסת טישו.

ואהובתי גוועת.

השמים כחולים כמקדם

ואהובתי מתה.

השמיים כחולים כמקדם

וכמקדם הם כחולים.