אבא של עמר

ימי ההולדת שלנו מקובצים. חמישה ימי הולדת בארבעה וחצי חדשים. אנחנו חוגגים לפי הלועזי אבל מה שנחמד בלוח העברי זה שהם נופלים ברצף של חודשים – אדר, ניסן, אייר, סיוון, תמוז. ההורים עוטפים את הילדים. אני פותח, אחר כך הילדים ותמי מסיימת. הפסקה ארוכה, ושוב סיבוב. מבין הילדים, עמר היה האחרון ותמיד נאלץ להמתין לתורו בחוסר סבלנות.

לפני שלוש שנים, עם בא הקיץ, תמי סגרה את הסבב. כולם כבר חגגו ובא תורו של יום ההולדת האחרון. תם היה במחנה נוער ואני יצאתי לשטח לארגן משהו לפני שתמי תגיע. הפעלתי בטלפון את גיא ועמר. הם פרסו מפה לבנה ופזרו עליה לבקשתי כל דבר צבעוני שמצאו. אחר כך הגעתי עם פרחים ועוגה וכולנו חיכינו לתמי שתגיע. היה נחמד מאד וצילמתי כמה תמונות. תם אמנם לא היה, וגם אני לא מופיע בתמונות, אבל צילום משפחתי הוא צילום של המשפחה גם אם לא כולם נוכחים. אלה היו הצילומים המשפחתיים האחרונים. האחרונים של המשפחה שהייתה. זה היה יום ההולדת האחרון.

היו מאז ימי הולדת, והיו צילומים שלא כולם נוכחים  בהם. אפילו ימי הולדת מיוחדים במיוחד. הייתה בר-מצווה לגיא, ותם היה בן שבע עשרה והיה בן שמונה עשרה. ועמר לא היה בן עשרים. ואני הייתי בן חמישים. ועכשיו גם תמי. והיה מפגש מרגש עם חברים והפתעות וכיף והכל הצליח כמו מבצע מתוכנן. אבל יום ההולדת ההוא, לפני שלוש שנים, היה יום ההולדת האחרון.