במירוץ המרתון, מתקיימת כל הריצה בדרכים ובכבישים שבחוץ. רק בסיום נכנסים הרצים לאצטדיון, להקפות האחרונות. עבור הקהל, המרוץ הוא אירוע בלתי נראה שמתרחש ברקע, בעוד הוא צופה בתחרויות ובמקצועות האחרים. רק לקראת הסיום, המרוץ שברקע הופך להיות גלוי. הקהל ביציעים רואה אותם נכנסים בשער ויודע שהריצה הארוכה מתקרבת לסיומה. הרצים עוד יקיפו את האצטדיון, ואז, בהקפה האחרונה בהחלט יכנסו גם לישורת האחרונה - הקטע האחרון, הישר, עד לקו הסיום. אז יסתיים המרוץ.
מחוץ לאולימפיאדה מגלגל את סיזיפוס את הסלע במעלה ההר. מתאמץ וחותר אל הפסגה. הוא והסלע הכבד שלו. עוד מעט ויגיע. והנה, ממש בנקודת הסיום מתגלגל הסלע ומתדרדר לתחתית וסיזיפוס שזה עתה סיים כבר מתחיל את המסע מחדש. מרוץ מרתון שאינו נגמר.
היום נפתחת האולימפיאדה. היום סיזיפוס נכנס לאיצטדיון. היום הופך המסע האינסופי לגַלוי. התאריכים למשמעותיים. הספירה לתקנית. מתחילים לספור את החודש האחרון במסע השלישי של סיזיפוס.
כמו עדר בקר אנחנו מובלים על ידי הימים, על ידי לוח השנה, לתוך מרווח הולך ומצטמצם, הולך וצר, אל הפתח היחיד. מהים הרחב של ספירת מאה הימים עברנו אל החודש הגלוי שסופו כבר נראה לעין.
ובו זמנית, כמו כולם, נצפה גם בשידורים מהאולימפיאדה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
