אבא של עמר

לפני חודשים מספר נתקלתי במודעת אבל בעיתון. העיון במודעות האבל אינו קשור במצבי. תמיד, אם הדפדוף בעיתון הביא אותי לשם, הייתי עובר על המודעות. יש בכך מידה של עיון בלשי – מספר המודעות וגודלן מעיד על חשיבותו של האיש בחייו. וגם מידה קטנה של חלוקת כבוד אחרון. בצעירותי, בין מודעות האבל שבשרו על פטירתו של מישהו, הסתתרו גם מודעות של ימי זכרון. בכל שנה. הן היו רבות יותר בימי ראשית הקיץ,  ובסתיו. יוני ואוקטובר. הן תמיד קפצו לעין כי הופיע בהן תמונה. דהויה מעט, בשחור לבן, של בחור צעיר. משנה לשנה הן הלכו והתמעטו עד שנעלמו מהנוף. כבר לא נותר מי שיפרסם אותן.

לפני חודשים מספר נתקלתי במודעת אבל. כנראה על איש זקן. מה שמשך את עיני נכתב מתחת לשמו – נאסף אל בנו. אל בנו שנפל במלחמת יום הכיפורים, לפני שלושים וחמש שנה, והוא בן תשע עשרה.

ושב הסדר על כנו.