אבא של עמר

אתמול כתבתי כך

בַּבֹּקֶר הַזֶּה
הִפְקַדְתִּי אֶת בְּנִי
בִּיְדֵי מְפַקְּדִים
הָרְאוּיִים לְכָךְ
כָּךְ אֲנִי מְקַוֶּה

ובלילה הזה חלמתי על עמר

ויש מי שיאמרו "הלילה בא אלי עמר בחלום"

הוא החזיק זר פרחים שקנה,

ובין ענפיהם פרחו צפרים

וגילו כשתיים עשרה שנה.

שם, כנראה, נח לזכרונות לקנן.

בחלום הלילה, אני זוכר שאני נמצא באיזה חנות, ואני שומע מוסיקה (Society, של Eddie Vedder). זה מתוך המחשב של גיא, ואני מנסה לפתוח איזה ארון כדי לסדר משהו, כי יש חשש שהכל ימחק. ואני אומר לעצמי, שחבל אם זה ימחק כי אז גיא יצטרך להוריד ולאסוף את כל המוסיקה מחדש. ואז, אומר לעצמי, שמה שעצוב זה שאם המוסיקה של עמר תמחק, הוא לא יוכל לאסוף אותה מחדש. אף אחד לא יוכל.

וכשאני מתעורר, וזוכר, אני אומר לעצמי, מתוך הַעֵרוּת, שמה שבאמת עצוב זה שבחלומות הלילה, שהם המקום והזמן היחיד ששם באמת אני יכול לפגוש את עמר, לראות או לדבר איתו ולגעת, שדווקא שם, אני כל כך מציאותי, מתעצב על זה שהוא איננו. ובכל מקרה, היקיצה מעציבה.