אבא של עמר

את כותרת הבלוג לא הייתי צריך לכתוב. העתקתי הדבקתי משורת ה"תאריך ושעה".
היום יום הולדת. תמיד היום יום הולדת, למרות שלא תמיד זה אותו הדבר.

אתמול קרה דבר. ישראבלוג חזר. אחרי העדרות ממושכת, הוא קם לתחיה.

ולא מעט בגלל הבלוג, גם אני חזרתי לעמר. חזרתי דרך מאורת הזמן הזאת שנפתחה לי היום. 

אבל עמר לא חזר. וזה הדבר היחיד שלא משתנה.
יום הולדת שמח עמר - בכל מקום בו השארת משהו בעולם.

מספר חסר יחוד. חסר הקשר. אחד לפני 30. 

ועדיין, ביום הזה, לפני 29 שנה, הפכתי להיות אבא. אבא של עמר.

בכל שנה כתבתי משהו

בכל שנה כתבתי פחות

עשרה ימי הולדת

ונדמה שנאמר כבר הכל

כמו מבט מבעד לחלון הרכבת

עת היא שוב עוברת בתחנה הנטושה

מחר נצעד בשבילים, היכן שפרחי האביב כבר קמלו, נביט מרחוק אל היופי הנשקף בהרים, נצלם, נזיע, נצחק, נחיה. נרים כוסית.

החזאי אמר, טמפרטורות רגילות לעונה.

באמת יום רגיל. השמש זורחת, כרגיל. הרוח נושבת, כרגיל. הצפורים בחוץ מצייצות, והעורבים צורחים, כרגיל. היום יום הולדת, ועמר לא בא, כרגיל.

קבענו לצאת לטיול ביום שישי. החזאי אומר, צפוי שרב כבד. אולי, לראשונה, נאלץ לבטל. בינתיים, התכנית היא לצאת. כרגיל.

28.5.2014

יום הולדת, סיבה למסיבה, מחלק את הזמן. פרוסות אחידות של שנה, שנוכל לסדר ולהשוות, לדעת מה היה ומה נוסף. או נגרע. אהבתנו למספרים עגולים ולַסֵדר מעטרת שנים חגיגיות במיוחד, אוספת אותן במארז שי של עשיריות וחמישיות. עשרים וחמש אפילו מתאים למארז הגדול של ארבעה במאה. וכל זה יפה כשהאריזה מלאה. וכשהשנים ריקות  אין זה משנה מה אין בתוכן ואין סיכומים חדשים. גם הימים, כל ה-365, מה שהם שותקים, את אותם הדברים שותקים. ובכל זאת יש כאלה ששותקים יותר. והשנים, ככל שהן ריקות, הופכות ריקות יותר ולא צריכות להצטופף במארז. יש מקום לכל השנים שלא יהיו.

ועדיין סיבה, והרגליים שוב טיפסו בשבילי הר הכרמל, והעיניים חזו בנופים, והידיים חיבקו, והיה טיול יפה ומוצלח, ונפרסה מפה, ואוכל נערם והורמו כוסות יין ליום השבת לקדשו ועמר לחבקו ולהביא אותו

לכאן.

מן הטיול הזה נשאר אוסף צילומים נהדרים, בעיקר המון צילומי פורטרט שנעשו ממרחק, כאלה שהמצולם אינו מודע אליהם ולכן הוא מספר את סיפורו. וכל צילום כזה כמו כרטיס נוכחות למי שהיה. ועמר, שהיה בדרך אחרת, זכה בצילום הנדיר הזה.

ירח מביט על נחל ספונים 

ביום הזה, לפני 24 שנים, הפכתי לראשונה לאבא

ואם היום היה יום הולדת רגיל, הדברים היו נראים אחרת

הייתי יודע איך עמר נראה ומה הוא עושה

הייתי מאחל לו מזל טוב

ובשעה הזאת ממש הייתי יושב בסתר ומצייר לו ברכה

ואולי בכלל אחרת, והוא היה מתקשר מארץ רחוקה

לא חשוב מה

אבל מתוך אינסוף אפשרויות, הייתה אחת שמתממשת

וזה כל מה שצריך

בשעה חמש, אחרי שיפוג החם והשמש תרגע, נצא לטיול באזור מצפה עופר. מסלול מעגלי שראשיתו בחניון פיקניקים עמוס, וסופו כעבור שעתיים וחצי באותו חניון בצורתו הריקה. בדקנו את המסלול. ראשיתו מצערת בקרבתה לאותם חניונים, אבל במרחק כמה דקות הליכה נשארים השבילים, העצים, הסלעים, העצים וריחות הקיץ וכולם משמחים. בסיום נשאר לארוחת ערב, ונשתה יין. נקווה שהפעם לא יגיע שוטר לאיים על מי ששותה יין בציבור. אחר כך נתחיל את השנה ה-25 של עמר.

הטיול ביום שישי ה-1/6.

כשיצאתי לטיול הכנה, לבדוק מסלול שנלך בו ביום ההולדת של עמר, זה היה אחרי זמן רב שלא ביקרתי בשבילי הכרמל. כלומר, עבור מי שבדרך כלל בחורף ובאביב יוצא לשם כמעט כל שבוע, הפסקה של שלושה חודשים היא בצורת.

ההליכה בשבילים ביער היתה התרוממות רוח. כאילו כל מה שקפא בקרבי התעורר. בתוך המסתור ההוא, בפנים, במחוז שבילי הכרמל, יש הרבה עמר. וההתעוררות, העירה בי הרבה עמר. הוא היה סביב בכל, ממש כמו שירת השחרור. נוכחות חזקה ביער, כמו שבלילות נוכח פחד. או כח קסם.

יום הולדת בשלהי האביב נשאר ערום מפריחה. כמה פרגים אחרונים, חוטמיות ושיחי לוטם. כמו להמחיש את הרגע, נשר עלה של פרג ממש לנגד עיני. לא יהיו פרחים. יהיה יער ירוק שבשביליו, לפנות ערב, הרגשתי בודד ושלם.

הטיול, במזג שהוא כבר קיצי, ביובש הלח, היה בעיה, עד שאילוץ קטן ועצה נבונה שקיבלתי העתיקו את המועד מימי שבת בבוקר, לשישי אחר הצהריים, שגולש לערב, שמסתיים בארוחת ערב שבת בין העצים. השעה בקיץ נעימה להפליא. בכלל, יום שישי אחר הצהרים הוא המבורך שבזמנים. טובה ברכה ליום הולדת. לבן הבכור. הצעיר.

אחד הספרים האהובים על עמר היה ברל'ה צא החוצה.

כל הסיפור נולד לאחור. משיר הילדים

ברל'ה ברל'ה צא החוצה

אמא ואבא יתנו לך עוגה

נבנה הסיפור על ברל'ה החילזון שחגג יום הולדת ואף אחד לא בא, וברל'ה שהסתגר בחדר ולא רצה לצאת, ואי אפשר היה לפתות אותו, אפילו בעוגת יום הולדת ענקית. ברל'ה היה עצוב, כי אף חבר לא בא, ורק הוא לבדו, עם אבא ואמא.

האמת היא שאבא ואמא ארגנו לו מסיבת הפתעה. אלמלא כן, באמת עצוב לחגוג יום הולדת – לבד. וילד שמארגן מסיבה ואף אחד לא מגיע, קורע את ליבם של ההורים.  קשה להורים לראות בצערו של ילד.

קשה להורים יום הולדת ריק.

ומה יותר מסמן אותם יותר מהשנוי, מהבלתי צפוי, מחוסר הוודאות ומהצורך להסתגל ולהשתנות.

 אם כן, זאת הדרך הטובה להסתכל על שנוי שנגרם ושאנו גורמים לו, אף אם קצת ברגע האחרון.

את הטיול, ביום ההולדת של עמר, דחינו בשבוע והוא יתקיים רק ב-3 ביוני.

אני יודע שגם ככה עמר תמיד שנא לחכות ליום ההולדת שלו שהיה המאוחר מבין כל הילדים למרות שהוא הבכור.

אבל הירוק ממילא כבר צהוב.