אבא של עמר

אחד הספרים האהובים על עמר היה ברל'ה צא החוצה.

כל הסיפור נולד לאחור. משיר הילדים

ברל'ה ברל'ה צא החוצה

אמא ואבא יתנו לך עוגה

נבנה הסיפור על ברל'ה החילזון שחגג יום הולדת ואף אחד לא בא, וברל'ה שהסתגר בחדר ולא רצה לצאת, ואי אפשר היה לפתות אותו, אפילו בעוגת יום הולדת ענקית. ברל'ה היה עצוב, כי אף חבר לא בא, ורק הוא לבדו, עם אבא ואמא.

האמת היא שאבא ואמא ארגנו לו מסיבת הפתעה. אלמלא כן, באמת עצוב לחגוג יום הולדת – לבד. וילד שמארגן מסיבה ואף אחד לא מגיע, קורע את ליבם של ההורים.  קשה להורים לראות בצערו של ילד.

קשה להורים יום הולדת ריק.

ומה יותר מסמן אותם יותר מהשנוי, מהבלתי צפוי, מחוסר הוודאות ומהצורך להסתגל ולהשתנות.

 אם כן, זאת הדרך הטובה להסתכל על שנוי שנגרם ושאנו גורמים לו, אף אם קצת ברגע האחרון.

את הטיול, ביום ההולדת של עמר, דחינו בשבוע והוא יתקיים רק ב-3 ביוני.

אני יודע שגם ככה עמר תמיד שנא לחכות ליום ההולדת שלו שהיה המאוחר מבין כל הילדים למרות שהוא הבכור.

אבל הירוק ממילא כבר צהוב.

בכל רדיוס שאני בודק יש משהו אפור ונמוך, או צהוב ושורט בשגרת הימים האלה. מתוך הנמיכות הזאת אולי מתאים שהטיול השנה יעבור בירוק, וצהוב, ואפור וגם בשחור. הכרמל מתעקש להיות יפה ואוהב. כמעט על קצות האצבעות מתגנב שוב יום שעמר היה צריך להיות, והוא לא. בעוד שבועיים, עמר היה צריך להיות בן 23. גם הגיל הזה הוא חסר הילה ותהילה, והגיל הזה רחוק בעוד שנה ממה שכן היה.

ביום שישי, שהוא יום אחד לפני, היום שבו היינו אולי עושים את ההכנות ומחביאים את ההפתעות, נצא לטיול. ביום שישי אחר הצהריים – השעה הכי קסומה שאפשר.

 ב-27 במאי, קרוב לחניון רקית, במקום שקצת קשה לי להסביר במילים. אבל הרי כל כך הרבה דברים קשה להסביר.