אבא של עמר

ביום הזה, לפני 24 שנים, הפכתי לראשונה לאבא

ואם היום היה יום הולדת רגיל, הדברים היו נראים אחרת

הייתי יודע איך עמר נראה ומה הוא עושה

הייתי מאחל לו מזל טוב

ובשעה הזאת ממש הייתי יושב בסתר ומצייר לו ברכה

ואולי בכלל אחרת, והוא היה מתקשר מארץ רחוקה

לא חשוב מה

אבל מתוך אינסוף אפשרויות, הייתה אחת שמתממשת

וזה כל מה שצריך

בשעה חמש, אחרי שיפוג החם והשמש תרגע, נצא לטיול באזור מצפה עופר. מסלול מעגלי שראשיתו בחניון פיקניקים עמוס, וסופו כעבור שעתיים וחצי באותו חניון בצורתו הריקה. בדקנו את המסלול. ראשיתו מצערת בקרבתה לאותם חניונים, אבל במרחק כמה דקות הליכה נשארים השבילים, העצים, הסלעים, העצים וריחות הקיץ וכולם משמחים. בסיום נשאר לארוחת ערב, ונשתה יין. נקווה שהפעם לא יגיע שוטר לאיים על מי ששותה יין בציבור. אחר כך נתחיל את השנה ה-25 של עמר.

הטיול ביום שישי ה-1/6.

כשיצאתי לטיול הכנה, לבדוק מסלול שנלך בו ביום ההולדת של עמר, זה היה אחרי זמן רב שלא ביקרתי בשבילי הכרמל. כלומר, עבור מי שבדרך כלל בחורף ובאביב יוצא לשם כמעט כל שבוע, הפסקה של שלושה חודשים היא בצורת.

ההליכה בשבילים ביער היתה התרוממות רוח. כאילו כל מה שקפא בקרבי התעורר. בתוך המסתור ההוא, בפנים, במחוז שבילי הכרמל, יש הרבה עמר. וההתעוררות, העירה בי הרבה עמר. הוא היה סביב בכל, ממש כמו שירת השחרור. נוכחות חזקה ביער, כמו שבלילות נוכח פחד. או כח קסם.

יום הולדת בשלהי האביב נשאר ערום מפריחה. כמה פרגים אחרונים, חוטמיות ושיחי לוטם. כמו להמחיש את הרגע, נשר עלה של פרג ממש לנגד עיני. לא יהיו פרחים. יהיה יער ירוק שבשביליו, לפנות ערב, הרגשתי בודד ושלם.

הטיול, במזג שהוא כבר קיצי, ביובש הלח, היה בעיה, עד שאילוץ קטן ועצה נבונה שקיבלתי העתיקו את המועד מימי שבת בבוקר, לשישי אחר הצהריים, שגולש לערב, שמסתיים בארוחת ערב שבת בין העצים. השעה בקיץ נעימה להפליא. בכלל, יום שישי אחר הצהרים הוא המבורך שבזמנים. טובה ברכה ליום הולדת. לבן הבכור. הצעיר.