אבא של עמר

בכל פעם אני נתקל בדברים קטנים ושוליים שמזכירים דברים גדולים וחשובים. בדברי יום יום שמאירים על עמר. ואני חש אי נוחות של חילול קודש שנולד מהקישור שמוליד השוואה. בכל זאת בכל פעם, דברים קטנים מזכירים דברים גדולים.

לא רק שהכל מתגמד בחשיבותו מול חיים ומוות של ילד. סתם, השוואות לא הוגנות. הנה, לא מזמן, כששברתי צלע, זה כאב. בהחלט כאב. וזמן רב לא יכולתי לישון על הצד. וגם לא על הגב. או הבטן. ובפרט, לא יכולתי להסתובב ולשנות תנוחה. כל תזוזה היתה כרוכה במאמץ שהביא לכאב חד. וכשהגעתי למנוחה נכונה הייתי ממקם בעדיני עדינות את הגוף ואת השמיכה והכרית שהוא נשען עליהם כדי למצוא את התנוחה המדויקת שתאפשר רפיון ללא כאב. ואיך יכולתי שלא להזכר בעמר. איך בתקופה שאחר הניתוח, עם הכאבים האיומים בצלעות, הייתי עוזר לו להתמקם בדיוק בתנוחה המדויקת על ערימת הכריות. איך ניסינו להנמיך את הכאב, למתן אותו, להתמקם נכון ולהרדם בתנוחה האפשרית.

ולא שהשוויתי, אבל הזדהיתי. הרגשתי במקומו. הרגשתי כמוהו. הייתי שם. אני יודע שהצלע השבורה שלי היא בסך הכל בדיחה גרועה. אפס קצה. בכל זאת, שמחתי על החיבור. תמיד אני שמח כשנוצר חיבור.

"כשרוצים לאחל למישהו בהצלחה אומרים לו שבור רגל. אז לך אפשר להגיד – שבור צלע!". את הברכה הזאת ראיתי במקרה בבוקרו של הניתוח השני. רק במקרה, ניגשתי לפקס והמחשב היה דלוק באותו הדף. חבר בפורום של עמר איחל לו בהצלחה כאשר סיפר שהוא יוצא לניתוח. ההודעה הקצרה הזאת, שנחרתה בליבי, היתה הפתח הסודי, הנעלם, למערת האוצר. בעקבות אותה הודעה נחשפתי לפורום, להודעות, לחברויות, לפעילות, לעולם השלם של עמר באינטרנט, לדברים שלמדתי עליו, לחברים שבאו הביתה, לאלו שבנו אתר לזכרו. הכל בזכות אותה הודעה קטנה שהבחנתי בה. אז ברכה או קללה - צלע שבורה היא מאד משמעותית.

או כשמצאתי את עצמי חושב על הכלב שנעלם. גם כאן ישנו אובדן, ויש עצב גם מבלי להתחבר למשמעות של הזכרונות והרגעים והרגשות שהוא מביא מעמר. ועצם העובדה שפתאום מצאתי את עצמי בוחן את האובדן הזה לנוכח האבדן ההוא גרמה לזעזוע קל. אבל בכל זאת למדתי משהו. מעבר לחשיבותו הפחותה – כאשר אובד כלב, ההשלמה עם האובדן היא שלמה. הרגשות שם, אבל הכל מתקבל ומוצא את מקומו. ואובדן של ילד, לעולם לא ינוח ולעולם לא יניח. ואני מעז לשאול אם זה כך רק מפאת החשיבות של הדברים או מתוקף של איזה חוק אחר. ואני שואל אם בכלל ניתן ככה להשלים ולקבל. ואינני עונה לשאלה. רק יודע שלא.