הזמן טס, לא בטוחה אם בצורה חיובית או לא, אבל זה כבר לא משנה.דברים זזים, משתנים, לא נשארים כמו שהיו.

שנה חדשה בפתח. לא הספקתי לשים לב מתי זאת הספיקה לעבור, אבל גם זה לא משנה כי היא הספיקה.

ברגע זה קר לי בצורה לא נורמלית, ובכללי אני מחזיקה מעמד.

במקרה נכנסתי היום לישרא, ופתאום קלטתי: וואו, כמה זמן לא כתבתי! נו, אז חודש חדש, דצמבר, יום האיידס חח, אז מגיע פוסט לרגל האירוע.

אז מה קורה איתי בתקופה האחרונה?

לא רק מישרא נעלמתי, אלא גם קצת מהחיים האמיתיים. אני עובדת הרבה, וזה פרודוקטיבי משהו מצידי. לפחות הזמן הזה שווה כסף. הלוואי וזמן שינה היה גם שווה כסף. אז אני בעיקר עובדת וישנה, כמו שהבנתם. התרופות כרגע סוחטות אותי מכל בחינה אפשרית, אני עייפה כרונית עם חום גוף מתחת לנורמה ואפיסת כוחות, אבל איכשהו אני מחזיקה מעמד בינתיים. ומה כבר יש לי לעשות חוץ מלהחזיק מעמד?

בחודש-חודשיים האחרונים לא הייתה לי שום יציבות בעבודה, והגעתי למצב שפשוט ביקשתי מכתב פיטורין. אבל אנשים גדולים ועשירים ממני החליטו בכל זאת להשאיר אותי אצלם, ומאתמול יש לי גם את היציבות הזאת שחיפשתי. אני עובדת במקום שבחיים לא חשבתי שאעבוד בו. אני מוקפת מליון נשים במשך כל שעות העבודה שלי, נשים בכל הגילאים הצבעים והדתות. ואני שונאת נשים ולא מסתדרת איתן, אבל זה מה שיש. אז אני מנסה להעסיק את עצמי במשך השעות הרבות בעבודה, כותבת בעיקר לעצמי, לפעמים קוראת [ = העונש על זה הוא פיטורין] ובשאר הזמן לא עושה שום דבר. ועל זה משלמים לי!

החיים זורמים, לכיוונים מעניינים לפעמים, אבל זה רק כשאני נותנת להם. כרגע אני מעדיפה קצת להסתגר בתוך עצמי, אני צריכה קצת זמן, לאגור כוחות שאזלו לי.

אני מתגעגעת מאוד לאלכוהול, ומצב הסחי הזה לא מתאים לי בכלל. אבל היי, הכל קורה בגלל סיבה מסויימת. כנראה שאני צריכה קצת פוקוס או משהו.

אני באמצע סרט עכשיו, The Science of Sleep של מישל גונדרי ["שמש נצחית בראש צלול"] והפוסט הזה הוא הפסקה קצרצרה. אז בחזרה לסרט!

היו שלום, ואולי נשתמע אפילו מתישהו.