חתיכה של רגש בעולם ממוחשב

אני בוואדי ערה ואני באוטובוס של אגד באמצע הלילה וזה כל-כך את, אני שומע אותו והוא כל-כך שלך, אני בוכה כי אני חושב עלייך, ואני יחף.

זה רק שלי.

את אמרת לי לקנות את הדיסק הזה, תמיד היית המראה שלי.

"תזכור שכולנו בכיוון אחד, שאנחנו כמו ילדים שמחכים לניסים. 

זה באמת נוח כשצוללים, בולעים את אלוהים כמו כדורי הרגע בימים שאנחנו זורחים כמו האור או כבים בשקיעה.

רק רציתי להגיד לך שבכל מקום את איתי, ושלקחת לי את האור, אבל לא אמרת שכאן מתחיל החושך.

השירים שלו הם הקרן אור שלך והשירים האסורים שלי וזה הכי הגיוני לסדר את זה ככה וזה כל-כך דפוק לסדר את זה ככה ומי רוצה עכשיו גובה ומי נותן מכות?

אני חי בתוך כלוב, ואני קורא לו חופש."

הרי חיוך מצמיח כנפיים....