living is easy with eyes closed

גשם.
מסתכלת מבעד לחלון.
קפה רותח, מעלה אדים הנראים כתמרות עשן.
מנגינת פסנתר.
זכרון ישן.
לא כואב, אך לא נשכח.
נזכרת בידיך, אצבעותיך הארוכות המחליקות על הקלידים.
אני עומדת שם, מאזינה.
מחשבה קטנה, מציקה, מטרידה, עולה בי.
לא משנה מה יגידו, לא משנה איך תראה,
לא משנה עד כמה הומו תהיה,
איכשהוא, אחרי הכל, אהיה נתונה לך.
אני עדיין מנסה לשכנע את עצמי - אני לא אוהבת אותך.
אני לא.
אני לא.
אני לא.
אני באמת לא.
אני תוהה עד כמה אתה מעריך אותי.
אם יוצא לך להתגעגע לפעמים.
אם אתה בכלל חושב עליי.
אולי..
הגשם נפסק.
מחזירה מבטי אל המחברת.
חזרה למציאות.

....מתי כל זה ייגמר?

שיר. לא מדוכאת, לא מאוהבת. מבולבלת.
החורף הגיע חברים! (: