כי תאילנדים הם לבנים

אתם לא חייבים לקרוא, אבל מי שכן מחליט, לא יתחרט, באמת.

עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש.

איש עוד לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת.

ולא סתם יודעים שהיא קיימת,

יודעים גם מה יש בתוכה.

בתוך הנפש, במרכזה, עומדת לה על רגל אחת ציפור.

ציפור ששמה ציפור הנפש.

והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים:

כשמישהו פוגע בנו, מתרוממת לה ציפור הנפש בגופנו לכל כיוון,

סובלת כאבים קשים.

כשמישהו אוהב אותנו, מקפצת לה ציפור הנפש בדילוגים קטנים ועליזים,

קדימה ואחורה, הלוך ושוב.

כשמישהו קורא בשמנו, מקשיבה ציפור הנפש היטב לקולו,

על מנת לזהות איזו מין קריאה היא זו.

כשמישהו כועס עלינו, מתכנסת לה ציפור הנפש בתוך עצמה,

והיא שקטה ועצובה.

וכשמישהו מחבק אותנו, ציפור הנפש, השוכנת עמוק עמוק בתוך גופנו,

גדלה וגדלה, עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו.

עד כדי כך טוב לה בחיבוק.

בתוך הגוף, עמוק עמוק, שוכנת לה הנפש.

איש עוד לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת.

ועוד אף פעם, אף פעם לא נולד אדם שלא הייתה לו נפש.

כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים

ואינה עוזבת אותנו, אף לא פעם אחת

כל עוד אנו חיים.

ודאי גם תרצו לדעת ממה עשויה ציפור הנפש.

אה, זה דווקא פשוט מאוד:

היא עושיה מגירות מגירות.

מגירות אלה אי אפשר לפתוח סתם כך, כי כל מגירה נעולה במפתח המתאים רק לה!

וציפור הנפש,

היא היחידה היכולה לפתוח את מגירותיה.

כיצד?

גם זה פשוט מאוד:

ברגלה השנייה.

ציפור הנפש עומדת על רג אחת,

והרגל השנייה (המקופלת בשעת מנוחה) היא מסובבת את מפתח המגירה אוהת היא רוצה לפתוח,

מושכת בידית, וכל המ שנמצא בתוכה יוצא לחופשי אל תוך הגוף.

ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים שאין לו מגירה,

יש המון מגירות לציפור הנפש.

יש מגירה לשמחה ויש מגירה לעצב.

יש מגירה לקנאה ומגרה לתקווה.

יש מגירה לאכזה ומגירה לייאוש.

יש מגירה לסבלנות ויש מגירה לעצבנות.

גם מגירה לשינאה יש ומגירה לכעס ומגירה לפינוק.

מגירה לעצלנות ומגירה לריקנות.

ומגירה לסודות כמוסים, זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים.

לפעמים יכול האדם לבחור לעצמו ולסמן לציפור אילו מפתחות לסובב ואילו מגירות לפתוח.

ולפעמים זוהי הציפור שמחליטה בשבילו.

למשל:

הוא רוצה לשתוק ואומר לציפור לפתוח את מגירת השתיקה, אבל היא, על דעת עצמה,

פותחת לו את מגירת הדיבור, והוא מדבר ומדבר מבלי לרצות.

או דוגמה אחרת:

הוא מבקש להאזין בסבלנות, ואילו היא פותחת את מגירת העצבנות.

קורה שהוא מקנא בלי להתכון כלל.

וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא רוצה לעזור..

כי ציפור הנפש היא לא תמיד ציפור ממושמעת

ועושה לפעמים צרות.

כאן אפשר להבין, שכל אדם שונה מחברו

בגלל ציפור הנפש אשר בתוכו.

ציפור שפותחת מדיי בוקר את מגירת השימחה,

השימחה נשפכת ממנה אל תוך גופו והאדם שלה שמח.

ואילו ציפור שפותחת לו את מגירת הכעס,

הכעס נשפך ממנה ומשטלת עליו כליל.

ועד שהציפור לא סוגרת את המגירה בחזרה, אין הוא מפסיק לכעוס.

ציפור שרע לה פותחת מגירות לא נעימות.

ציפור שטוב לה בוחרת במגירות שעושות טוב.

מה שהכי חשוב זה להאזין היטב לציפור.

כי קורה שציפור הנפש קוראת לנו, ואנו לא שומעים. חבל.

היא רוצה לספר לנו על עצמנו.

היא רוצה לספר לנו על הרגשות שנעולות במגירת שבתוכה.

י מי ששומע אותה לעיתים קרובות.

יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות.

ויש מי ששומע אותה

רק פעם אחת בחיים.

לכן כדאי, אולי מאוחר בלילה, כששקט סביב,

להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו,

עמוק עמוק בתוך הגוף.

מיכל סנונית/ציפור הנפש.

סיפור מדהים.

גם לי יש רגשות ולפעמים אני מרגישה שמתעלמים מהם,

גם אם זה לא בכוונה.