סיפורי הגשם

ופתאום בא לך חום, לא להט, שעכשיו הפך להיות דבר רגיל בחוץ (קיץ), אלה חום פנימי, חום של אהבה, שממלא אותך, ומסתיר דאגות. מכחיש בך את הייצור הריאליסטי ודכאוני, מנפץ אותך ומבפנים וגורם לרצות לבנות ולייצר, ולהביא עוד משהו טוב לעולם הזה, אפילו קטן.

לעזאזל, לאן כל זה הלך? למה יש רק את היום ואין את מחר? טוב, ממשיכים לחיות, כי זה מה שישאר תמיד (במגבלות הזמן שיש לנו), היום, שאותו צריך לחיות כל פעם מחדש, אפילו אם כל מה שיש בו זה רק דאגות, זה עדיין טוב, זה עדיין משהו.