סיפורי הגשם

 כמה נפלא זה להרגיש נערץ. ישבתי היום עם החיילת שלי לשעבר, והיא איכשהו תמיד ראתה בי רק טוב, ובכלל העריכה אותי יותר ממה שצריך. אני אפילו חושב שהיא מאוהבת בי, אבל מקווה שזה סתם אשליה שמעלה האגו הגברי שלי. כי, הרגעי החום בחודשיים האחרונים נובעים ממנה, היא נפלאה, היא מקסימה, אני אפילו אקנא בבחור שהיא תהיי איתו.

אני בעצמי רציתי לאהוב אותה, אבל אהבה שלי שונה משלה, היא מחפשת רוגע, משפחה, בית, ובשבילי אהבה זה להבה שבולעת הכול, תשוקה, קצת שיגאון. החיים שלי הם כרגע מאבק, ואין שם כרגע מקום לרוגע ולמשפחה.

וכן אני כמעט אוהב, אבל מעדיף להישאר רק חבר, אני הרבה יותר שימושי בצורה הזאת, ואת מקסימה, חמודה ונפלאה, תמצאי לעצמך איזה ילד מבית טוב, קצת מפונק, עם שם משפחה אשכנזי, ילד של אמא, שיחלום איתך על המשפחה, שיאהב מוזיקה ישראלית וספרים, שיאהב אותך באהבה שלך, ואם הוא יפגע בך, מבטיח לעשות לו כואב. אז אל תדאגי הכול יהיה טוב.