נשאר כשש שעות עד יום הולדת, וכשהייתי קטן זאת הייתה ה"שעה" בשביל המשאלות, כשאתה יודע שמתנה כבר נקנתה, אבל אתה עדיין מבקש בנפשתך שזה יהיה מה שאתה רוצה, אפילו אם זה משהו בלתי אפשרי, כמו "מגאסון" (קונסולת משחקים שאני מניח ועשתה שם לאחים מריו). ואתה פונה למישהו, או משהו לא ידוע, צביר האנרגיה המסוגל לעשות הכל, לעולם לעצמו, לעצים ואדמה.
ואני אחזור על המנהג הזה גם הפעם, ויבקש אהבה, ליתר דיוק שאני אצליח שוב לאהוב, בלי לחשוב, בלי לשקול, רק לאהוב, כמו שאוהבים ילדים, בגלל שהיא זאת היא. שעינייה יהיו עצובות, ובפנים ישתולל אוקיינוס של רגשות, ויעמדו יערות גשמים של זכרונות העבר. שאנחנו נוכל ללכת ביחד כשהחושך משטלת על העיר, ולדבר על חיים, על הווה, על העבר ועל הכול, והיא תחייך, כך שכל חיוך שלה תתקשה לנצח בזכרוני.
אבל הפעם שלא תלך, לא תעלם, אפילו כאשר ה"אחד" יגיע. כבר לא אכפת שיהיה עוד מישהו בחייך, כי אני כבר לא מצפה לאהבה בחזרה, אני פשוט רוצה שתשארי, כי ה"אחד"ים לפעמים רק רוצים להשטלת עליך, והולכים, ואני לא אלך כי כל מה שאנ רוצה זה שאקיינוס ויערות שבך ירעישו לי תמיד. ואל תדאגי זה לא יכאיב לי, יש בתוכי מספיק מקום בשביל הכאב ובשביל האהבה, אני עדיין אוהב ומתגעגע לכל הנשים שהיו בחיי, ואני אקבל כל אחת בחזרה לחיי. וזה שווה להיות חלק מחיי, אולי כרגע אין לי הרבה מה לתת, רק מקום שם בפנים, אבל את בטוח תשארי לנצח באיזה שיר, או באיזה נובלה, ומי יודע אולי מישהו עוד יקריא שורות שהוקדשו לך למישהי אחרת, וכך תחיי לנצח.
וזה בסדר אני יודע שלא אקבל השנה מתנה ממשית, אז אני מבקש רק את זה, כדי שאני אמשיך להתפלא מעוצמת הרגש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
