סיפורי הגשם

זה מוזר, לפעמים, המעשה הכי טיפשי שנעשה רק מתוך ייאוש, כמו לשלוח הודעה לאהבה ראשונה שלך בחיים (הזאת שתופסת אותך לא מוכן בכיתה י'), ועוד בפייסבוק (אליו היא כמעט ולא נכנסת), מתגלה כנכון. שיחה שמעלה חיוך, על אף שלא דיברנו שנתיים. וגם קיבלתי הזמנה לבקר במוזיאון וגם לבקר אותה. הקשר הזה תמיד היה מוזר חסר יציבות, אבל תמיד היה לו את הקסם המרגש של השיחה הארוכה, אפילו אם היא הייתה פעם בשנה.

אז כנראה שאני אקפוץ לבקר אותה במוזיאון, מגיע לה, כי יש לה נטיה לחזור אפילו לרגע לחיים שלי (שעה בשנה), דווקא ברגעים שאני צריך. חיוך. תודה לך. חוץ מזה מזמן לא הייתי במוזיאון.