סיפורי הגשם

אני אף פעם לא אבין, למה מכול השפות בעולם, בחרת לדבר איתי דווקא בשפת השתיקה?

כן, אני יודע להקשיב לשקט, להסתכל אל העומק של העיניים ולראות שם עצב וייאוש, אני יכול לחוש בנשימה הכבדה ולדעת שלא הכול טוב, אני יכול לראות את תנועות הידיים שכאילו זרות לך, ואת לא מצליחה למצא להם מקום אליו הן באמת שייכות. ואז אני יודע מה בדיוק להגיד, ומה לעשות כדי שתחייכי.

אבל כל זה יכלתי כשהייתי לידך, וכאשר המרחק הוא עשרות קילומטרים, אני לא מבין שתיקה, היא מוזרה לי, זרה, לא מובנת, כמו הכתיב היפני, כי גם שם יש איזה סיכוי שאני אצליח להוציא את הצליל הנכון.

אני לא יודע ממה את מפחדת, אבל הבטחתי להיות שם כאשר תפחדי, אז אני אשאר, על אף השתיקה.