סיפורי הגשם

אם מחר יהיה סוף העולם, אני מניח, שפשוט אסע למוזיאון ת"א, כי יש דבר אחד שהייתי רוצה לראות לפני שהכול נעלם, זה עצב שבעיניה, את הייקום המשתולל שם עמוק, אינסופי ונצחי. 

אבל בגלל שנבואות בעולמינו הם אף פעם לא מדויקות, נדחה את זה לאיזה יום אחר, כי יש דברים יותר קשים מלהבין שסוף העולם מתקרב, וזה לקבל את העובדה שיש דברים שלא יחזרו לעולם, כמו טוהר וקסם של אהבת נעורים.

למרות שבטח דברים כאלה צריך לעשות יום אחד לפני סוף העולם, כי מי יגיע לעבודה, אם ידע שזה יום אחרון לחייו? :)