סיפורי הגשם

  אני מניח שלכולנו בצורה זו או אחרת היום הזה לא היה פשוט ומעצבן, חלק סתם סבלו מקור, חלק נתקעו בפקקים אינסופים איפשהו שם לא רחוק מת"א, חלק שונאים את הרוח הנושפת ודורשת שיכניסו אותה לביקור בית מכול החלונות.

  גם אני בזבזתי היום שלוש שעות כדי לחזור למקום ממנו בעצם יצאתי, בלי להגיע לאן ששאפתי. כן לנסות להגיע למכללה היום, בתחבורה ציבורית, זה היה כבר יותר מדי אופטימי, "נו מה כבר יקרה? סה"כ גשם, הכביש קצת מוצף, לא נורא".

  אבל כאשר ירדתי מהאוטובוס, ברגע שהחלטתי שאני חוזר, החיוך עלה על פני, כי הסתכלתי על כל זה מהצד, ואולי קצת מקדימה, ובעצם זה די נחמד שפתאום טבע מחליט להוציא אותך קצת משגרה, לתת לך מין סוף עולם מקומי, עם הרבה פרצופים מבואסים, כבישים חסומים ואנשים שמתנפלים על האוטובוסים המלאים. ומי יודע אולי עוד נספר לנכדינו "אני זוכר את היום בו איילון הוצף!"

וכמובן כמו בכל דבר לא נעים, יש מקום להרבה הומור:

שלי:

"לא מבין את הישראלים האלה, לכול גשם, הם קוראים סערה. סערה זה כאשר אתה יוצא מהבית ומגלה שבית של השכן נעלם"

"לכול המעוניינים, בשנה הבאה, אני מארגן, תמורת תשלום הוגן, קורסי הכנה לחורף בסיביר. הקורס כולל, מחיה בבית שנבנה עוד בתקופת חרושצ'וב, התמודדות עם מחסור במים חמים והפסקות חשמול. לימוד אודות חשיבות השמיכה ומקורות חימום נוספים. אושר אינסופי מכך שפשוט שרדתם עוד יום. ועוד תכני השראה רבים כגון מציאה וציד דובים, החלקה על הקרח עם האוטו, והשיא כמובן זה סקי בטונדרה (מומלץ ביותר!)."

לא שלי:

"לא מבינה על מה התלונות. איילון זורם הבוקר מהר יותר מיום ממוצע בשעות האלו."

"לכל בעלי אופנוע ים, הכבישים נפתחו לתנועה."

ואפילו בטליויזיה אומרים לנו רק את האמת:

אז מקווה שיש לכם משהו שיחמם אתכם גם מפנים בימים אלו. אפילו אם זה אופטימיות לא מוסברת כמו במקרה שלי.