סיפורי הגשם

באף שפה לא קיימות מילים כדי לתאר מה שקרה היום, כי לא ניתן
לתאר מגע, רגש, ולא ניתן לתאר רגע בו גופך מתמלא תשוקה ואתה רואה רק את הפניה, את
החיוך, ומרגיש את הטעם של שפתיה, וכול שאר חלקי העולם נעלמים בערפל.

אני בטח נשמע כמו נער בן שש-עשרה, כן לא כזה התרחקתי מאותו
גיל, אבל לא אכפת לי.

את היום הזה העברתי עם מישהי מדהימה, מישהי נורא יפה, מישהי מלאת
רגש, ואני אוהב את הרגש שלה, את השמחה, את העצב, את הכעס, את הילדותיות, את התשוקה.

וכאשר הפגישה שלנו הסתיימה, מצאתי את עצמי כבר בעיר אחרת,
עיר שלא הכרתי, לא יודע אם זה בעקבות פעימות הלב, או שתל-אביב באמת השתנתה, נהייתה
חמימה יותר והריחות של המכוניות והבניינים הוחלפו בריח מתקתק של אהבה, אבל נראה לי
שזה ריח שלך, שעכשיו איתי, בתוכי, לצד תחושת מגע אינסופי.

את גרמת לי להיות מאושר, תודה.

ויום זה תמיד יישאר בזיכרוני, אני לא אזכור את המקום, אני
לא אזכור בדיוק מה שתינו, אבל אני אזכור מגע וחיוך שלך, רגש, אני אזכור אותך,
בפרטי פרטים, עד שהזיכרון שלי יבגוד בי, ואולי אפילו מעבר לכך, אני מקווה שמעבר.

ומשהו קיטשי, כי כנראה שכעת אני לא מסוגל לחשוב אחרת.