סיפורי הגשם

התקשורת הישראלית יותר ויותר מזכירה לי שתי סבתאות שנפגשות מדי ערב כדי לרחל על הדברים שמתרחשים במתחם הבניין שלהם בלבד, ולא מעניין אותם שום דבר מעבר.
"שמעת ששרון מצאה לעצמה גבר חדש?"

"כן האפס השמן הזה, ראיתי אותו, בקושי עובר בדלת"

"ויוסי קנה טליויזיה חדשה"

"שתשרף לו, למה הוא בכלל צריך אותה? הוא גם ככה אף פעם לא בבית, רודף חצאיות מזדקן ומכוער"

אז כן העיסוק של תקשורת הישראלית המוגזם באסיר X לא הלך לא רחוק משיחה הדמיונית הזאת, כי הסתבר שלא רק שיש לנו קליטה איטית ואנחנו מאחורי כול העולם החופשי במובני חופש הביטוי, אנחנו גם מתעיינים במשהו שקורה רק בבניין שלנו. גם לאותן סבתאות הדמיוניות לא היה כזה אכפת אם איפשהו היה מתבצע אירוע נדיר, הרי בהרבה יותר משפיע על חיה ששכנה שלה יוצאת עם איזה גבר שלא לטעמה.

כי, עצוב שאירוע היסטורי כמו נפילת מטאורית על כדור הארץ מוצא את עצמו בין מתכונים לשבת לבין עוד איזה רחילויות על המפורסמים. נו כן אפשר לחשוב? זה קורה כול מאה שנה, וסך הכול 900 אנשים נפגעו, ועדיין אף אחד לא מת, זה כנראה לא מענין אף אחד. עדיף להמשיך לאסוף שמועות על האסיר X, מכל מיני מקורות שאמינות שלהם מוטלת בספק, זה מקצועי.

ואנחנו עוד מתלוננים על התקשורת בעולם, אני חושב שקודם אנחנו צריכים להתלונן על שלנו.

ואם מישהו לא שמע, היום יחלוף ממש קרוב לכדור הארץ אסטרואיד, באזור שעה 9, נאסה אפילו אירגנה שידור ישיר של כך.

ומקווה שהיה לכם יום אהבה סביר, ושבכללי שיש לכם אהבה בחיים.