אני אוהב ימים כמו אתמול, יום בו אתה נודד מעיר לעיר, ובכול עיר את עובר חוויות שונות, פוגש אנשים אחרים, ובסוף חוזר עייף הביתה, אחרי שחצית חצי מהארץ הקטנה שלנו.
בבוקר עוד הייתי בירושלים, אכלתי אורחת בוקר מרובת סוכר, עם חבר ואשתו. ובצהריים כבר הייתי איתה, נהנה מחום ורכות גופה. ובשעות הערב המאוחרות
הייתי בדרכי הביתה, למנוחה הדי רצויה.
רק מצער ששוב עלה הנושא שאני לא מתאים לה, שהיא הייתה מעדיפה אותי בתור מישהו אחר, ולרגע אני מתחיל לפחד נורא, בא לי לעטוף אותה בזרועותי ולא לשחרר אף פעם, אבל חבל לחשוב על העתיד בצורה פסימית, ולתת לפחדים ולעצב לשלוט עליך, אם ברגע הנתון טוב לך. צריך לקחת את הרגעים אלה ולהמשיך איתם הלאה.
ובינתיים אני שמח שכאב הקטן שאני עדיין מרגיש מנשיכות שלה, מעלה בי זכרונות מתוקים.