סיפורי הגשם

  אריאל היה איש אנדרטה, איש המייצג את החוצפנות ונועזות של ישראל הצעירה, המנצחת אפילו מול יריבות היותר מבוגרות וממבט ראשון יותר חזקות.

ועל אף שהוא היה מת כבר כמה שנים, רק עכשיו זה נהפך להיות רשמי, וחד משמעית, וללא סיכוי לנס. אז עוד סמל של ישראל הלך.

אם לא התנתקות, היו זוכרים אותו כגיבור, עקב התנתקות חלק הופכו לפושע, בוגד, טיפש. אבל האם זאת בכלל הייתה טעות? האם אריאל טעה?

בדיעבד קל לשפוט, אחרי התנתקות, חמאס עלה לשלטון, גדלו הברחות לרצועת עזה, הוקם מערך לייצור הנשק, הרקטות מרצועה כבר מגיעות לתל אביב.

  אבל בואו ננסה לתאר מה היה קורה אם לא הייתה מתבצעת התנתקות, וחמאס היה משתלט על רצועת עזה, היינו מקבלים כ-8,000 בני אדם לכודים, בסכנת מוות ממשית. ועד כמה שירי רקטות מפחיד כעת, זה עדיין לא משתווה למה שהיה יכול לקרות. מעבר לכך, האם אי קיום התנתקות היה מונע את ההתחמשות חמאס? סביר להניח שלא, חמאס עדיין היה מצליח לצבור עוצמה, ואז כול ה-8,000, אם עדיין היו נשארים שם היו בסכנת מוות עוד יותר ממשית.

 אז בסופו של דבר אנשי ההתנתקות צריכים להודות לאריאל, כנראה שהוא הציל את חייהם, ועל אף שחלקם איבדו את השטח שלהם, את העסק, את הבית, לפחות הם הרוויחו חיים. וחב שיש הצהרות כאלה , ועוד מחברת כנסת, חבל שלא יכולים להעיף מכנסת בגלל טמטום.

אז אריאל תנוח בשלום עשית מה את שהיית צריך ואפילו קצת מעבר, תמיד היה לך את האומץ לקבל את ההחלטה הנכונה. מנהיגי עתיד צריכים ללמוד ממך.