סיפורי הגשם

די עצוב, כי על אף שאנחנו לאום שסבל, ככל הנרא, הכי הרבה מגזענות בהסטוריה המודרנית, אנחנו בכול זאת הופכים להיות אחת המדינות הגזעניות ואולי תמיד היינו - אבל פשוט לא מוכנים להודות בכך.

היום טיפלתי בלקוחה, שהעדיפה לא להקשיב לי בגלל מבטא שלי, "אתה לא יודע עברית" - הצהרה יפה גברתי, רק לא העברית שלי בעיה אלא חוסר יכולת שלך לקבל שונה, מעניין אותי לדעת אם זה מה שאת מעבירה לילדיך - אם זה אכן כך אין לך זכות להיות אמא. לפעמים בא לי לזרוק את הנימוס המקצועי, ולהתחיל ללמד את הלקוחות את החוקים הבסיסיים של אנשויות, של תקשורת בין אנושית.

מקווה שיגיע יום שיותר ויותר הורים יתחילו ללמד את ילדיהם איך לכבד ולקבל אנשים שונים, מאשר את מי צריך לשנוא.

את אומרת שזה בגלל האגו שלי,

אז יפתי האגו לא קשור פה, זה רק כבוד בסיסי, מזה ומתחיל הקשר הטוב, צריך לדעת לכבד ולהעריך את הבן אדם שלידך בכול רגע, אפילו ברגע שהוא מעצבן, שהוא מתנהג לא כפי שרצית וציפית. את אף פעם לא ידעת לקבל אותי ברגע רע, את אף פעם לא נתת לי להרגיש מעורך, היה לך תמיד כול כך פשוט להגיד מילים פוגעות ולטעון שככה את נלחמת באגו שלי ובאי יכולת שלי להיכנע.

 אני מודה, אני אף פעם לא הייתי בן אדם פשוט, תמיד הייתי בן אדם של עקרונות, אני אף פעם לא אנטוש את בן אדם שאני אוהב, ולא משנה כמה זה יהיה קשה, אני אקבל סטיותיו ומוזרורותיו. אך אני גם לא אבקש סליחה, מבן אדם שלא ידע להעריך את מעשי.

תדעי, כי בסופו של דבר זה די כיף להכנע בפני אישה שמעריכה אותך, ותמיד אשמח לעשות זאת. כול מה שהיית צריכה זה לתת לי ההרגשה הזאת.

אני תוהה, איפה הייתה נקודת מפנה, נקודת האל חזור, רגע ממנו והלאה הפסקנו להבין אחד את השני.

חוויתי כול כך הרבה איתך, הרבה רגעים נפלאים ומרגשים, שישארו כאבן יסוד בזכרוני, ואני תמיד אאהב אותך.

ולכן אני תמיד ירגיש טעם חמוץ של עצב, מכך שלא הצלחנו להבין אחד את השני.