סיפורי הגשם

אני מתקשה להאמין לעיניי ואוזניי, יומים אחרונים הפכו למחזה נוראי המגולם ע"י פוליטיקאים ואנשי צבא, ועניין שהם אפילו לא מנסים לשחק, הם פשוט משקרים, מנסים לעבוד עלינו, בלי לעשות מאמץ קטן, לפחות שזה רק ישמע אמין. 

כבר בפוסט הקודם אמרתי שרעיון חיסול היה מטופש, עכשיו כאשר אנחנו יצאנו בהפסד מכל העניין, זה נראה עוד יותר מטופש. ביבי, מה זה היה? קמפיין פרסומי לא מוצלח? חשבת תפציץ, הם יוותרו, ואנחנו נבחר אותך לקדנציה נוספת? אבל מניאקים לא ויתרו, והצטרכת להתקפל בעצמך, כי בשבילך קדנציה יותר חשובה מביטחון האזרחים והחיילים.

אף פעם צה"ל לא היה נראה כל כך ביזיוני, חסר יכולת לעשות משהו, על זכרוני זה רק פעם שניה בהסטוריה שארגון טרור ניצח צבא של מדינה, פעם הקודמת זה היה ברוסיה שנות ה-90', אבל שם לא באמת הייתה עדיין מדינה.

יותר גרוע שכרגע, הפסדנו לא רק מוחשית, הרגנו כרגע את המיתוס שאי אפשר לנצח את הצה"ל, עכשיו לא יסתכלו עלינו בעיני פחד, פחד שבנינו למשך כל כך הרבה שנים, מאז קום המדינה בערך. חבל כי כאשר הם יאבדו פחד לגמרי, זה יכול להתחיל רעיון אחר, רעיון שבו אין מקום במזרח התיכון למדינה חלשה כמו ישראל. מקווה שאנחנו נוכיח אחרת.

אני מאשים את ביבי, את הצמרת הצבאית, ובכירי שב"כ בכך שנהרגו אנשים, בכך שמאות טילים נורו על יישובי וערי דרום, ובכך שהם לא הצליחו ולא יצליחו לעשות עם זה דבר. 

להרוג רמטכ"ל של חמאס? עכשיו? נו באמת זאת החלטה טיפשית, אם לדבר מבחינה ביטחונית. פוליטית - זה יכול בסוף ישתלם, אבל בטחונית - המוות שלו לא ישנה דבר, להפך זה החזיר את חמאס ללחימה, משהו שהם לא עשו בערך מאז עופרת יצוקה, כן הם לא מנעו מהפלגים הפלסטינים אחרים לירות ולהתעסק בטרור, אבל גם לא ממש יזמו בעצמם. ועכשיו פעולה כזאת דווקא יכולה להחזיר אותם לכיוון הקיצוני, לכיוון שלפעול נגד ישראל צריך בעזרת הכוח. למרות שאולי זה מה שמישהו למעלה החליט שצריך, כי אז זה ירחיק את הקיום של מדינה פלסטינית מהתממשות, וייצור מציאו בטחונית מאיימת שבה ביבי הוא הבחירה הטובה.

 ושלא יחשבו, שאני שמאלני מעפן, אני אולי אפילו אפתיע ואגיד שאני תומך בצד הימין בפוליטיקה, ומסכים שצריך להלחם נגד אלה שנלחמים בנו, ולפעמים צריך לעשות את זה ביד קשה, כדי להציל בהמשך עוד יותר חיים. אבל הפעם במקום למנוע ירי, מישהו החליט ללכת על אפשרות של להגביר עוד יותר את הירי. ואם כבר הולכים לצד כזה קיצוני, שווה לזכור שצריך לפתח את הגורם ההפתעה, ולא להשאר במקום, כי בעוד כמה ימים בכלל לא יהיה אפשרי לעשות שום פעולה. אבל כנראה שמישהו  פספס כמה הרצאות באמנות המלחמה.

 ועוד כמה ימים כל זה יגמר, יהיה הפסקת אש בעזרת תיווך של המצרים, פלסטינים שוב ירגישו שהם ניצחו, וימשיכו להתחזק, והירי הבא יהיה עוד יותר גרוע, ולנו עדיין ימשיכו לספר אגדות על כך שזה היה מבצע מוצלח, כמו שגם מספרים שהבסנו את המצרים ב-1973.

אני מתמלא בכעס, שבא מכאב, לא נשארה לי אפילו טיפה של רגשות חיוביים, נתתי את הכול לאחרים, לאלה שאהבתי, ועכשיו כאשר אני צריך קצת בחזרה, אין להם זמן. געגועים, זכרונות. לעזאזאל, עם הכאב הזה, אולי באמת כעס עדיף, ואין צורך להילחם בו?