סיפורי הגשם

  אחרי שקראתי את זה , הרגשתי עצב, מקום בו הייתה לי יכול לחשוף את עצמי להראות את רגשותי - עומד בפני סגירה, ובעולם האמיתי אסור לי להיות חלש.

  אני לא עורך דין, אני לא יודע אם ניתן לרכוש את ישראבלוג, אם זאת אני יודע שלאינטרנט יש כוח אמיתי, זה כלי שיכול להפיל ממשלות מבוססות דיקטטורה. אז אם לא נשתוק, אם נפעל ונחפש דברים יצירתיות, נגדיל מודעות, יכול להיות שאפילו נצליח לעשות משהו מעבר להציל את הישראבלוג.

אני אישית רואה את ישראבלוג כמשהו מעבר סתם אוסף של טקסטים. לחלק מאנשים זה מקלט, מקום בו הוא יכול למצוא אנשים שמקבלים אותו כמו שהוא, מקום הגנה מעולם החיצוני האכזרי, לעתים יכולת לפרוק זה יותר טוב מפסיכיאטר שיציע לך כדורים, זה מקום בו בן אדם יכול למצוא תמיכה, ולמצוא  אנשים ששותפים לאותה נטייה, להבין שתאה לא לבד בעולם.

אז אני אשמח לעזרתכם הייתי רוצה להראות, שישראבלוג זה מעבר לאתר, זה כמו שציינתי למעלה מקלט.

אז אם למישהו יש סיפור, או מכיר מישהו עם סיפור, שבלוג שלו שינה את החיים, עזר בהתמודדות עם משהו, לא ללכת לאיבוד, אשמח לגלות - כלומר לשלוח לי במייל או לספר בתגובות. את הסיפורים אי אפרסם בהמשך בעמוד הפייסבוק שאקים בשביל זה בצורה אנונימית ללא שם.

  אני אוהב לחזור לב"ש, לחזור לבסיס אותו עזבתי לפני שנתיים, לראות שלא השתנה יותר מדי, פרט מכמה תמונות על הקירות, לפגוש שוב איזה מישהו שאומר "אה אתה סטס, שלום", ואני בוהה בו בחזרה בניסיון חסר תועלת להבין אם פגשתי אותו לפני, "לכול הרוחות, איך הוא מכיר אותי?".

 זה ללא ספק מחמיא, שהפכתי בענף לאגדה אורבאנית המספרת על ילד שהגיעה לענף וידע הכול על המחקר הצבאי, ואז אני מצטרך להסביר שזה לא ממש נכון, למדתי, לא ידעתי כול כך הרבה בהתחלה, פשוט אני רוסי ואצלנו נהוג לזכור על מלחמות, אז ידעתי דבר או שתיים.

מרגש אותי לדעת שהשארתי משהו גדול מאחורי, ואפילו אם אף פעם לא באמת נזדקק למה שעשיתי (וטוב שכך), לשאלה "אתה לא חושב שאיבדת זמן?", אני אגיד "כמובן שלא". לעתים בא לי לחזור לאנטנסיביות של אותם ימים, לאתגרים נפשיים ומחשבתיים, אבל יש לי דרך חדשה.