מלחמה באזור היא בלתי נמנעת, זה רק עניין של זמן, אנחנו כבר זמן מה יושבים על החבית מלאה באבק שריפה, כאשר מסביב חברה מנסים להדליק מדורות. אם זה לא יקרה עכשיו, זה יקרה עוד כמה שנים, יש יותר מדי כוחות עם אינטרסים מנוגדים כעת במזרח התיכון, וספיציפית פה, בצמוד לים התיכון.
אפילו אם אובמה יבצע משהו גאוני ויצליח לצאת נקי מהסיפור הזה בלי מלחמה (או מבצע צבאי מוגבל), לא יהיה ניתן להגיד בוודאות שניצלנו, אולי דחינו בקצת. אולי עדיף לפתור את זה עכשיו כול עוד אין מישהו שיפריע, איראן לא יכולה לאיים עם נשק גרעיני, מצרים בעצמה לא סגורה מי שולט שם, וירדן השקטה ולבנון הלא מאחודת לא יכולים להוות מכשול בדרך.
כן ללא ספק הסיכונים גבוהים, אם התקיפה לא תהיי מושלמת, נספוג מתקפת של רקטות וטילים גדולה, יהיה רועש, אבל כבר עברנו את זה, אולי רק הפעם זה יהיה יותר רועש, אבל לפחות זה לא מעמיד אותנו בסכנת קיום, רק אי נעימות ופחד מוות.
אבל לא לפחד, מדינת ישראל שרדה דברים יותר רעים בעבר, והיא שרדה אותם לבד לגמרי (עם עידוד מהצד של ארה"ב שזרקה כסף והרימנ פונפונים פוליטים), ועכשיו יהיה לנו פה קואליציה נחמדה, אבל יש לנו עוד קצת זמן פנוי, לוקח זמו להרכיב קואלציה צבאית כאשר מנגד עומדים לך דוב רוסי מורגז ופנדה סינית הכבדה.
בצורה מעניינת השתלבו אירועים שקורים כעת בעולם עם מה שקורה בחיים שלי. הרגשה שאתה לא יודע מה יקרה מחר ממלא את השגרה היום יומית שלי, הרגשה שמישהו אחר מחליט על עתידך, במקרה שלי איזה גברת עם אף מורם כלפי מעלה, או איזה גבר שלא ברור מה איבד שם, חיפוש עבודה בינתיים לא הניב איזה פרי מעניין לשולחן של העתיד שלי. אבל אני מאמין שמי שמחפש תמיד מוצא.
ובזמן ששם בבריטניה כמה חברה חשובים ידונו בעתיד של מיליונים, אני אנסה להרשים אנשים חשובים קצת פחות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
