עוד יום נוסף בשביתה הזו שנראה כאילו היא לא תיגמר
ואל תבינו אותי לא נכון.. זה לא שאני סובלת ממנה
אני נהנית מהחופש הלא צפוי הזה
אבל - לאחרונה הימים שלי נראים חסרי משמעות, ריקים מתוכן
כל יום שעובר חוזר על קודמו
שוב שיעור נהיגה, שוב לרקוד, שוב להפגש עם חברים, שוב לבהות במסך הטלוויזיה ושוב לאכול...
אני מרגישה כל כך רע עם עצמי על זה שאני לא עושה כלום
מרגישה כל כך לבד לפעמים, אפילו אם אני נפגשת עם אנשים
זה פשוט כבר לא אותו דבר
אני צריכה אותו, את הבנאדם הזה שנותן טעם לכל דקה שעוברת,
לכל יום של ציפייה לראות אותו
אני צריכה אותך, כדי שתשוב להיות האדם הכי חשוב לי בעולם,
החבר הכי טוב שלי, וזה שאני אוהבת ואוהב אותי
זה שתמיד יהיה שם בשבילי כשאני במצוקה
זה שירגיע אותי אם בליבי יש מועקה
זה שאחכה ימים ולילות לראותו
זה שיגרום לי לאהוב רק אותו
כל כך ריק לי מבפנים
כל כך כואב לי במיטה לישון כשהחצי שלך מיותם
מבלי להרגיש כל הלילה את מגע ידך החם
מבלי לקום כל יום בבוקר ולראות אותו חיוך מתוק
בלי לרוץ כמו מטורפת כשאני פתאום רואה אותך מרחוק
אני רוצה להרגיש שוב פרפרים
להשרף שוב מבפנים
עם כל יום שאני לא איתך
בגלל שיחת טלפון ממך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
