והנה הגיע הרגע המכריע.

מסתבר שהתקבתי גם לשחקים וגם לפסגות. ומה עושים עכשיו? אין לי מושג.

שונאת לבחור. מאז שהייתי קטנה לא הייתי מסוגלת לבחור אפילו בין 2 גלידות.

ועכשיו עומדת בפני החלטה חשובה שמאוד תשפיע על שאר החיים שלי. ההחלטה הרצינית הראשונה שאני עושה בכוחות עצמי.

זה מפחיד.

מצד אחד יש את  פסגות. מסלולי וקרתי בעתודה, מציע המון דברים [בשילוב עם עתידים], המון פיתויים, אבל גם התחייבות להיות חלק מצה"ל 10 שנים. וזה אומר להתחיל את הכל עוד פחות משבועיים. לעבור לגור בטכניון, להפוך לעצמאית ורצינית.

מצד שני יש את שחקים. אותו תחום כמו פסגות, אבל בלי תואר. 5 חודשים קורס, שנה קבע, ולפי דעתם שם אנשים אחרים הרבה הרבה כיף. הגיוס עוד חצי שנה, ז"א שיש זמן לעבוד ולהנות ולהיות עם חברים ולחסוך קצת כסף ובעיקר לנוח. אחרי השחרור יש עוד  חצי שנה של כל הדברים הנ"ל עד תחילת הסמסטר. זה גם אומר שיש לי עוד 4 שנים בבית [שזה למען האמת חסרון] ואני הולכת לחזור כל יום הביתה, אבל בשעות לא כל כך מוקדמות.

העצמאות שבעתודה מאוד מושכת אותי. אבל 6 השנים אחרי מאוד לא מושכות אותי. וגם כל הדברים שבין השנים בלימודים [טירונות וכו']. אני רוצה לטוס בעולם, לראות מקומות, לנוח, לגלות דברים, לא לרוץ במדים באיזה בסיס צבאי בארץ. אני רוצה להקים משפחה!

אבל מעבר לזה אני גם רוצה לעשות דוקטורט  וללמוד מלא דברים ולהספיק את הכל. ובעתודה אני יכולה לצאת עם  תואר שני ונסיון נהדר אחרי 6 שנים [ובסיס כלכלי לא רע, אני מאמינה, אבל זה לא  אמור להיות שיקול. בכל זאת, כסף זה לא הכל בחיים].

בחשקים מושך אותי החופש. יש עוד זמן עד הגיוס, אולי אספיק לנסוע לאנשהו. ואחרי הגיוס אתחיל ללמוד בקצב שלי, בלי לחץ, בלי מחויבות לציונים כלשהם, עם חופשות נורמליות בין הסמסטרים.

אני משתגעת מרוב מחשבות על זה.

לפחות יש גשם בחוץ שמרגיע אותי..

היום התחילה רשמית דרכי כמאפרת מקצועית :]

כל הבנות המעוניינות לנדב את הפנים שלהן לנסיונות איפור [בתקווה מוצלחים] שלי מוזמנות ליצור איתי קשר =]

וזה כל כך נחמד שוב להיזכר איך זה להיות שם בשביל מישהו ולנסות לעזור לו ולהקל עליו.

לילה טוב :)