כשבאתי לכתוב כאן, הרגשתי שעבר זמן רב מאז הפעם האחרונה, אך דפדוף קטן למטה גרם לי להבין שלא עברה אפילו שנה מאז הפעם האחרונה.

כן, אנחנו עדיין ב-2009, שעומדת להיגמר לה עוד קצת יותר משבוע.

2010. נשמע קצת מפחיד. עשור חדש. ועם זאת, שום דבר מהותי לא הולך להשתנות.

עברנו כניסה לאלף חדש, אני מאמינה שנתמודד גם עם העשור.

למרות שעברה פחות משנה, אני מרגישה שהחיים שלי עברו הרבה מאז. אין טעם לפרט הכל כאן.

אני מרגישה שעברתי דרך ארוכה מאוד עם עצמי. תמיד הרגשתי בוגרת לגילי, וגם כעת זה לא שונה.

כמובן שיש רגעים שאני מרגישה שהכל זה שטויות, ושאני בוגרת בערך כמו ילדה בת 16. אז זה עדיין לא סופי.

אני חייבת להודות שאני מרוצה מהנקודה שאני נמצאת בה כרגע.

יש לי חברים בכל מקום שאני נמצאת בו בשלב זה או אחר של השבוע, אני עושה דברים שאני נהנית מהם, אני מאמינה שאני גם מתפתחת בתור בן אדם.

חזרתי לקרוא ספרים. אין לכם מושג איזה אושר זה מסב לי.

אני מאמינה שאני אהיה עוד יותר מרוצה ביום שבו אסיים את הפאזל הזה שתופס יותר מידי מקום בחדר שלי כבר יותר מידי זמן.

ואולי יום אחד אני אהיה מסוגלת להגיד לכם איפה נמצא כל דבר בחדר שלי :)

אני לומדת לחייך כמה שיותר, ולהאמין שיהיה בסדר. כמה שזה נשמע נדוש, בינתיים זה עובד. גם אם יש יום רע, וגם אם קרה משהו לא נחמד, אני יודעת שעוד מעט זה כבר לא ישנה יותר מידי. אחרי הכל, העולם הזה הוא הרבה יותר גדול ומשמעותי מאיזו שטות קטנה שקרתה לי מתישהו.

למרות שבינתיים אני סה"כ מישהי אחת שגם לה אין השפעה על העולם הזה, יום אחד אני אעשה משהו, ואני אהפוך למישהי אחת שגרמה לעולם הזה להיראות קצת שונה, בתקווה קצת יותר טוב.

בינתיים אני נחה לי בבית בגימלים :)