קניתי דברים למשלוחי מנות

אני אוהבת פורים

שנתיים מאז שהכרתי את אחד האנשים הכי מדהימים שיש.

בערך שנה וחצי בלעדיו, ובערך חצי שנה איתו. זה כל מה שקיבלתי.

ושוב אני מדברת איתך. או שאולי בעצם זה לא איתך? כבר אי אפשר לדעת.

אני לא יודעת איפה האדם הנפלא הזה שהכרתי לפני שנתיים.

אדם שכל כך אהבתי. אהבתי יותר מהכל ויותר מכולם. הייתי מוכנה להכל בשבילך. ולאן כל זה נעלם?

אני מתגעגעת אליך ומסרבת להאמין שככה הכל נגמר.

מה שהיה בינינו לא היה סתם ואני אמשיך להאמין עד היום האחרון שההרגשה הנהדרת של פעם עוד תחזור.

אני מסררבת להאמין שהכל מסתכם בתקופה קצרה של כחצי שנה.

היה טיול שנתי. היה אילת. היה לא כיף.

אני לא יכולה להיות בחברת אנשים ואני לא נהנית מטיפוס על הרים. אני גם חולה, אבל זה סתם הוסיף לבאסה.

היו חלקים נחמדים, אבל באופן כללי, לא הייתי אומרת שנהניתי או שחבל שנגמר. רציתי לחזור הבייתה.

בכל מקום לא משו, ואולי פה אפילו עוד יותר לא משו אבל פה אני לא לבד.

המורה לנגינה ממשיכה לצרוח ואמא ממשיכה להציק, אבל לא נורא.

אני כל כך רוצה שכל זה ייגמר כבר ואני אלך לצבא. אני רוה להתקבל לשחקים ולעזוב את המקוום הזה. אם לא שחקים אז פסגות. בכל מקרה אני לא רוצה להיות פה. אני כבר לא יכולה לחכות לרגע הנפלא הזה.

האמת, נראה לי עדיף לי אפילו להיות פקידה מאשר להישאר פה.

יש מבחן בפיזיקה ביום ראשון.

פשוט נמאס לי כבר מהכל. כמה טוב שיש אותך, אחרת כבר מזמן הייתי מתייאשת מהכל.

טוב, נלך להמשיך לסבול.

סופ"ש נעים לכולם.