תריסים נתונים לשליטתי
אם העולם בחוץ הופך מפחיד
אני מייד סוגרת.
זמן חבוי בין מחוגים
אם העולם שבראתי ישכח אותי
אני אקפא מלכת.
אני הולכת בין מנורות הרחוב
בין האורות, החושך כמעט ומנצח
במקום בו לא מצאתי התחלה חדשה
מתמתח גל של שקט, כמו אורח
בחיקו הוא נושא את הזמן המתאים
והוא כמו נותן לי חיים חדשים.
וחלונות מביאים אליי אותי
כשהאוויר בחוץ מתמלא בנשמה
אני מתעוררת.
מסר שמור בין המילים
כל מה שבראתי נח בצל האדמה
ואני שוב הולכת..
מתעצמת בין גבולות עצמי
וזה כבר לא אתה שמנצח.
במקום בו התהום קפאה מלכת,
מתפקח יום חדש, כמו זורח
בחיקו הוא נושא את הזמן המתאים
והוא כמו נותן לי חיים חדשים.
עד שיעלם הסוף הרע,
כמו מציאות שנגמרה
יבערו בתוכי שירים מתחדשים
וזה מרגיש כמו שלווה רגעית
כמעט כמו להתחיל
מבראשית.
קצת כמו להתחיל מבראשית..לא שאני חלילה מתלוננת על התקופה האחרונה. היא קידמה אותי פלאים, עם כל האכזבות שהיו בה. כל יום הוא כמו התחלה חדשה,למען האמת..
עכשיו סוף סוף יש לי יצירה ביד, שהיא קצת יותר ממילים. ואני מבינה לאט לאט את המשמעות של המוזיקה הזאת שתמיד חלמתי עליה. ביום שלישי יש קצת חופש, לצערי אני עדיין לא יכולה להצביע. מפחיד אותי אם ייכנס לכאן איזה דיקטטור כמו ליברמן ויהרוס לנו את מה שלקח 60 שנה לבנות..
אז כן- יום שלישי..יש לנו הקלטות..פעם ראשונה (שנייה אם מחשיבים את טקס הסיום של כיתה ו'..אלוהים יודע מה עשיתי שם)
וסופסוף הופעה, עוד שלושה שבועות. אני כבר מתחילה להרגיש את הלחץ באוויר..החזרות לא אינטנסיביות במיוחד, אבל אני נהנית כל פעם מחדש...
לפני שבוע היה לי אודישן ללהקה צבאית. נהניתי מאוד, הכרתי אנשים. אז נכון צה"ל לא קיבל אותי
לחיקו..לדעתו אני פשוט לא מתאימה לצרכיו..