הראש שלי כל כך כואב
כאב חד וחודר בדיוק באמצע המצח, ופועם גם בצידי הראש
כאב שבא לך ללחוץ על צידי הראש
ללחוץ חזק חזק עד שהוא יתפוצץ.
אין לי עם מי לדבר, אף אחד לא יבין אותי, לא משנה מה
וזה מחניק אותי. הדמעות חונקות אותו. אני רוצה לשחרר אותן אבל הכמיהה להגמל והשיברונות והרצון לחוזק
גורמים לי לסול עוד יותר וכמו סלע לסגור את הכל מבפנים.
לא נותנת לעצמי להתפרץ.
מה לעזאזל אני אמורה לעשות?
עד לא מזמן הכל היה ברור כל כך.. הגיוני כל כך.. כל כך הרבה שאיפות לעתיד
ולאחרונה התחילו שיחות מאנשים, עד שהיום אבא לקח אותי לשיחה.
הוא בא ואמר לי את הכל בפנים.
הוא אמר לי שההוא בחור מקסים אבל אנחנו לא מתאימים מבחינה מנטאלית.
שבגלל שאנחנו כמעט באותו גיל זה בעייתי.
'את בוגרת לגילך' הוא אומר לי 'ומגיע לך הרבה יותר מזה'
והוא לא היחידי שאמר לי
אבל ברגע שזה אבא שלי שאומר לי את זה.. הכל נוחת כמו מטוס מלא נוסעים אל הלא נודע
אנימרגישה שאני משתגעת מהמחשבות האלה
עד שנסגרתי על הבחור וידעתי שבגלל שההיכרות היא של הרבה שנים
אין סיבה שזה לא יצליח ויתפתח עוד הרבה
וגם התקדמנו יחסית הרבה
אבל משום מה הספק מתחיל לנקר בי
וזה מפחיד אותי
ואני לא מצליחה לשלוט בדמעות
אני מרגישה חוסר ביטחון מטורףכאילו משהו סוגר עליי לאט לאט
ואני לא יכולה לברוח
אני רוצה שמישהו יבוא ויחליט במקומי מה לעשות
רק לחשוב על סיטואציה שלהיפרד ממנו מפחידה אותי כל כך
אני יודעת שהוא אוהב אותי
הוא ישתגע.. אין לי מושג אפילו איך הוא יגיב
ואני?
אני עשיתי שטויות אבל יש לי רגשות עזים אליו.
קשר לא יותר מידי ארוך.. אבל עדיין
מה אני עושה?
רוצה להיקבר איפה שהוא
לשכוח מכל המחשבות
נמאס לי
רוצה להעלם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LiHi :)
