היי חברה =]
מלא זמן לא כתבתי כאן..
אתה מכירים את המצב הזה שאתם יודעים שאם לא תלכו לישון בקרוב מחר לא תתפקדו?
אז וואלה, זה קרה לי כל השבוע הזה...
וכל פעם שאני חושבת על זה, בצגד השני של המוח רצה לי המחשבה של "אבל יש לי עוד 3 פעולות לתקן, מערך להשלים, להכין פעולה ועל הדרך ככה גם לשרבט את השיעורים במתמטיקה"...
מכירים את זה?
כל השבוע אני חיה על מין סטופר בלתי ניראה. אני מתרוצצת בין המערכת העמוסה עד אין סוף שלי, לבין גיוסים וחניכים, לבין שיעורי ריקוד והכי הכי - הכנת, כתיבת והעברת פעולות. ובין לבין, ככה אם יש זמן ב- 12 בלילה אחרי הכל גם שיעורים ומעט מעט גם קצת זמן לעצמי...
איך מתמודדים עם זה? ואפילו לא התחלנו עם הלחץ!!
אני בנתיים מארגנת לי טבלאות. ביומן כתוב לי כל כל כל מה שאני צריכה לעשות. אפילו אמרו לי שכדאי לי להכין מערכת שעות שבועית שתסדר לי את הראש לגמרי ובשבועות עמוסים במיוחד - גם מערכת שעות יומית.
אני חושבת על זה ואני מתחרפנת.
אני יודעת שזה בדיוק מה שיעזור לי להעביר את השנה הזו במקסימום שלי, עם כל הכיף והמיצוי וההנאה, אבל זה כאילו אני חיה על תוכנה! זה כאילו הכל כבר תוכנן בשבילי מראש על ידי ואני לא מצליחה להתנתק מהמחשבה הזאתי שוואלה - אני לא יכולה לשבת ולהיות על המחשב 3 שעות אחר הצהריים כי סתם ככה פתאום מתחשק לי, אלא אני צריכה מין זמן קצוב שכזה של רבע שעה ביום לפורומים וגם זה בלחץ של רק לקרוא הודעות חדשות לפני שאני עוברת לעידכונים במיילים.
אי לא באה להתלונן אלא אני משתפת אתכם במשהו שניראה לי שכולנו חווים על בשרנו...
מה שכן, אני חושב תשכולנו חייבים מין זריקת עידוד מרוכזת במיוחד שכזאת - אולי פעולה שכבתית, או אפילו שכב"גית, אולי מין מפגש שלנו, של כולנו, ורק לצחוק ולשחק את "משחק הסבתות" עד אור הבוקר... אני יודעת? העיקראני יודעת שאני לארוצה להמשיך להעביר את השבועות שלי בכזה לחץ מטורף ולחשוב שזה לא כיף. להגיע למצבים בהם אני על סף דמעות בכל פעם שמשהו לא הולך לי כי לא ישנתי מספיק בלילה, ושאני לא ישנה מספיק בלילה אני נהיית עייפה וריגשי שכזאתי וזה לא כיף... אני רוצה לדעת גם שאני יכולה להחליט לעזוב שניה את הכל ולצאת. לצאת מהשגרה. להשתגע. להתחרפן. לצאת משליטה. ואת זה אני יכולה לעשות בפעולת כיף נטו. או אולי משו שהוא רק אנחנו... אין אני כל כך מתגעגעת אלינו.... וזה לא שאנחנו לא מגובשים וכאלה חארטות אחרות, אלא אני פשוט מתגעגעת...
אז אלמוגים יקרים שלי...
בכלל רציתי לכתוב פוסט אחרי לגמרי על נושא שונה ומשהו אחר אבל זה מה שיצא.. אפילו לא חשבתי יותר מדי כשכתבתי - אלא פשוט שפכתי (ולכן אולי זאת יצאת חפירה קטנה.. חח) ואמרתי את מה שעל הלב שלי...
אני אוהבת אתכם עד אין סוף ובחזרהההה!!
ואני יודע תשתמיד שאני אצטרת משהו מכם אני אוכל לפנות אל כל אחד ואחת מכם ותהיה לי תשובה =]
אין עלינו..
וכמה שהגדודים שאנחנו מדריכים שולטים, וכמה שהשכב"ג מדהים - אין עלינו. אנחנו מעל כולם. כי זה אנחנו. ואנחנו לא שוויצרים. אנחנו פשוט מציאותיים =]=] XD
רק רק רק אהבה =]
רעות קמחי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
