ביום שישי בערב החלטנו לחגוג

יצאנו ללי אני והגיטריסט הקטן שלי

(בוב ספוג קטן עליו, והוא באמת מוכשר בגיטרה)

יצאנו למסעדה טובה, והיה מאוד נחמד, רק שהמטאלסיט שלי בכורי

העדיף לנסוע להופעה של "בצפר" בת"א, עם חבר, הם נסעו, נהנו

ובשעה 4 בערך לפנות בוקר אני שומעת את סימן הודעת ה- SMS

מהנייד של ללי, "אין לנו סידור לחזור אם אתם מטיילים בבוקר אולי תטיילו לאיזור ת"א מחר"...

ואתם חושבים שאחרי שקראתי את ההודעה יש מצב שאשוב ואירדם....

ללי קם התלבש ונסע להביא את הילד וחברו הביתה.

אז ככה שבערך ב-6 הם שבו הביתה, נכנסנו למיטה לישון שוב, ככה שבשבת

העברנו את שארית היום במנוחה, אבל על הליכה לא ויתרתי, אז בצהריים הלכתי לים

איזה ים יפיפה יש בעונה הזו, מלא דגיגים קטנים וים צלול ויפה.

יום ראשון לעבודה, עדיין ימים לחוצים, עבדתי ולא התקשרתי בבוקר לאמא כהרגלי

בערך ב-16:30 אבא מתקשר אליי ושואל למה את לא מתקשרת?

לא היה לי זמן אבא למה מה קרה? אל תדאגי אבל אני ואמא שוב בבי"ח,

מר קרה? ... אמא שוב לא הרגישה טוב והרופאה שלחה אותה למיון.

אשפזו שוב את אמא, הקוצב לא עובד, היא חשה כבר כמה ימים שמשהו לא בסדר

אבל לא רצתה לומר לנו כדיי לא להדאיג. ועכשיו אני מודאגת...מתפללת לטוב.

כרגע היא מרגישה בסדר, מקווה שבבי"ח יסדרו במהרה את מצבה.

וכפי שאמא אומרת תמיד "יהיה בסדר"...אז חייב להיות!

לבנתיים אין לי ממש חשק לשוטט בבלוגיה אז סילחו לי

אני מאחלת לכולם חג שמח, מחר יום עמוס בבוקר אני אסע אלייה

ובערב אנחנו מארחים, ומקווה ש"יהיה בסדר"  הריי חייב להיות!...