ישראל הסירה את המצור על לבנון, אבל יש לזכור שאנו נמצאים תחת "מצור" לחץ בינלאומי שלא נהייה שם, ש"הם" יהיו וידאגו (אפילו שכל המצב הזה נראה קצת אבסורד...) כך שאפשר לומר שאין לנו הרבה ברירות כולם יודעים שאנו מנוהלים ע"י ארה"ב או יותר נכון תחת לחציהה. אני מודאגת ולא בגלל שהממשלה עשתה החלטות לא נכונות? זה לא נכון, היא עשתה החלטות נכונות, אבל עם הרבה שגיאות בדרך. (כדרך השאננות וחוסר הזהירות הישראלית) אכן אני בוכה וכואבת את כאב המשפחות של השבויים  ושל 130 ההרוגים גם האזרחים וגם החיילים שנהרגו במלחמה הזו.  כולנו הכרנו אותם איכשהוא... אחד היה הבן של האחות של השכנה ואחד היה חבר ילדות וההיא שהייתה על המסוק למדה עם הבת דודה...וכולנו היינו שם וכאבנו. וכשאני כותבת את זה אני בוכה, כי את הכאב הזה אנו לוקחים איתנו שנה שנה וכל יום זיכרון הרשימה מתארכת. זוהי מהות חיינו במשך יותר מ-57 שנה. אנחנו כאן בזכות וכן גם בחסד. בחסד העמים האלו ששולחים חיילים לגבול ישראל לבנון. שחלקם הצבעו ביום הוא לעצמאותנו. לאחר מסע ארוך של יסורים של יהודים בגולה. לכן אנו כאן. וזוהי חלקת אבות קטנה שאנו חולקים עם בני ישמעאל שמסרבים לראות בנו כבני אברהם (אני לא דתיה אבל הם מנפנפים בזכות אבות ואנו מנפנפים רק בשואה, יש לנו זכות אבות על חלקת האדמה הזו!). צר לי שאנו משחררים מחבלים לפעמים תמורת גופות ואנו יושבים כאן ובוכים. והם מחבקים יותר מ-300 פושעים בתרועות ניצחון. לכן יצאנו למלחמה הזו כדי שידעו שלא נשתוק ושנקבל את דרשותיהם מבלי שנגיב.

אבל מה צופן לנו הבאות.... או.... זה לא נראה ורוד. אז אנו מחפשים את מי להאשים? תנו לי שם של מנהיג אחר? אני לא מבינה גדולה בפוליטיקה ובטח שלא בשיקולים צבאיים. אבל אם אני אחפש אשמים או אאבד את אמונתי בממשל, אזי אני טעיתי.  (כי בחירות במצב הזה מראים על חוסר יציבות).