(נכתב לחיים רמון ולמשה קצב עוד בחודש שעבר)

מה קורה כאן למדינה שהייתה כלכך תמימה בהוסדה,

שהאמנו בלב שלם במנהיגים דגולים שיעניקו לנו ביטחון ובית.

איך הפכו מנהיגים עם אידיאולוגיה, הליכות ונימוסים.

לסוטים שרק עם מה שבין הרגלים חושבים.

מבליטים אותו מול האוייבים... (לנו יש גדול יותר... חזק יותר... שווה יותר...)

מבליטים אותו מול נשים... (לנו יש גדול יותר... חזק יותר... שווה יותר...)

מבליטים אותו מול האזרחים... (לנו יש גדול יותר... חזק יותר... שווה יותר...)

בקיצור לצערי הרב... המנהיגים באלו הזמנים רק על הכיסא... התחת ...ולקטן שלהם דואגים.

ואתם אזרחים יקרים...אתם?

אתם על ה- ז שלהם!

נ"ב

(אנשים במעמדכם צריכים לחשוב גם עם הראש שמעל החגורה ולהיות קצת יותר זהירים).

איך אנשים שניראים כלכך נחמד פתאום מתגלים בפרצוף אחר?

מה האישה חושבת? המשפחה? הילדים? ת מ י כ ה???

איפוא הבושה נעלמה?

עד מתי המערכת המשפטית תיתן עונשים מגוחחים?

מטרידים שאינם מוטרדים כלל ממשיכים לעשות ככל עולה על רוחם כי יש להם מעמד.

תמיכה. וחוסר בושה.