ביום שבת כשלא מארגנים שום טיול מיוחד
ובכל זאת רוצים לצאת מהבית, פשוט מאד מומלץ ללכת לים.
ולטייל לאורך החוף ולראות את הנוף האנושי המדהים שיש לנו בארץ.
ילדים קטנים רצים ובונים ארמונות, אנשים עם קעקועים, בחורות רזות מענטזות וזקנות שמנות שלא מוותרות על זכותן לשחות,

אנשים שניראים כאילו שלעולם לא עזבו את הים, ושצבעם מושחם כמו פחם.

גברים עם קרס שיש להם שערות בכל הגוף חוץ מהראש
וגברברים צעירים משחקים מטקות או כדורגל. כלבים שרצים ומעיפים את החול.

ולחפש צדפות שנפתחו וניראים כמו פרפרים במים ואיש שמנסה לדוג ולי נראה שהוא יתפוס בבגד ים של האישה השמנה עם כובע הים המצחיק שבדיוק נכנסה לטבול בים.

ובאופק סירות, אופנועי ים, גלשני רוח ואוניות שמזהמות את המים.
ואני וללו (הכינוי של בעלי) מטיילים לאורך החוף עם רגליים בתוך המים, משמאל רואים את חיפה ומימין את עכו ושומעת רדיו 60 70 - 88 fm
כל השבוע בעבודה אני שומעת גלגל"צ, אבל בשבת אני שומעת ברדיו הקטן כשהאזניות בתוך אוזניי מוזיקה של פעם.

אלביס פרסלי, שנסונים או מוסיקה לטינית ישנה וabba ובא לי ממש לרקוד בתוך המים (אבל לא נעים).
ואני חושבת איזה רצועת חוף מהממת ולא מנוצלת, החוף היחידי שיש לו נוף כל כך יפה באופק. וכשמטיילים בלילה האורות... פשוט מדהים.
רק חבל שאת החוף מלכלכים (וגם את הים).

אבל זה נעים לטייל כך בחוף ולהתנתק מעט להקשיב למוסיקה של פעם ולא לחשוב על כלום.